tag:blogger.com,1999:blog-36783557869677923862012-01-27T23:55:46.179-08:00Ronnie Elgavishnoreply@blogger.comBlogger531100tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-59725218941476977982012-01-27T23:55:00.000-08:002012-01-27T23:55:46.186-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-HL2_uN8tK-o/TyOpTl-a8QI/AAAAAAAAAb8/i2C1bPBYIjQ/s1600/Spoon93_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-HL2_uN8tK-o/TyOpTl-a8QI/AAAAAAAAAb8/i2C1bPBYIjQ/s400/Spoon93_Lowres.jpg" width="303" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 93</b><br /><i>Café au lait</i><br />פלדת על חלד בציפוי כסף, 13.5 סמ'<br />ארץ ייצור לא ידועה<br />בית קפה תל אביבי, ספטמבר 2010<br /><br /><b>Spoon no. 93</b><br /><i>Café au lait</i><br />Silver plated stainless steel, 13.5 cm<br />Country of origin unknown<br />A Tel Aviv coffee shop, September 2010</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5972521894147697798?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-52118253999819603212012-01-23T10:37:00.000-08:002012-01-23T10:37:26.342-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-Uof-6EkKEDw/Tx2nveOh1eI/AAAAAAAAAb0/OxWl6VcU5xI/s1600/Spoon92_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://3.bp.blogspot.com/-Uof-6EkKEDw/Tx2nveOh1eI/AAAAAAAAAb0/OxWl6VcU5xI/s400/Spoon92_Lowres.jpg" width="306" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 92</b><br /><i>Golden Lace</i><br />14.4 סמ', פלדת על חלד בשילוב צמת נחושת<br />יוצרה בברית המועצות<br />נמצאה במכירת עיזבון משפחתי, ניו יורק (2010)<br /><br /><b>Spoon No. 92</b><br /><i>Golden Lace</i><br />14.4 cm, Stainless steel &amp; copper Plait<br />Made in USSR<br />Found in a private family estate, NY 2010</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5211825399981960321?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-85362782106208841922012-01-21T07:50:00.000-08:002012-01-21T07:51:36.690-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-_D5-lQocahM/TxrelxzqxbI/AAAAAAAAAbs/OOjtAxzQwdY/s1600/Spoon91_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://3.bp.blogspot.com/-_D5-lQocahM/TxrelxzqxbI/AAAAAAAAAbs/OOjtAxzQwdY/s400/Spoon91_Lowres.jpg" width="305" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /><span dir="rtl"><b>כפית מס' 91</b><br /> <i>Black Swan</i><br /> 9.8 סמ', פלדה מושחרת<br /> עבודת יד<br /> נרכשה מסוחר עתיקות בשנחאי (2011)<br /> <b><span class="text_exposed_hide"></span></b><span class="text_exposed_show"><b><br /> Spoon No. 91</b><br /><i> Black Swan</i><br /> 9.8 cm, Darkened Iron<br /> Hand Crafted<br /> Purchased from a Shanghai Antiques dealer, 2011</span></span></td></tr></tbody></table></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-8536278210620884192?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-22298425934915411452012-01-09T21:31:00.000-08:002012-01-09T21:31:34.701-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-ZC5rdlkZi4k/TwvMkrzLCYI/AAAAAAAAAbg/yzef8ZDmDX0/s1600/Spoon90_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-ZC5rdlkZi4k/TwvMkrzLCYI/AAAAAAAAAbg/yzef8ZDmDX0/s400/Spoon90_Lowres.jpg" width="307" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 90</b><br /><i>Candy Cane</i><br />פלדת אל חלד בציפוי נחושת, 21.1 סמ'<br />ארץ ייצור לא ידועה<br />נמצאה בשוק פשפשים במזרח אירופה, 2010<br /><br /><b>Spoon No. 90</b><br /><i>Candy Cane</i><br />Copper plated stainless steel, 21.1 cm<br />Country of origin unknown<br />Found in an East European flea market, 2010</td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-2229842593491541145?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-51348409055439864802012-01-06T00:21:00.000-08:002012-01-06T00:21:38.420-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-fkKNLbj0c1M/TwatyXmsEkI/AAAAAAAAAac/Likp4fhKKe8/s1600/Spoon89_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-fkKNLbj0c1M/TwatyXmsEkI/AAAAAAAAAac/Likp4fhKKe8/s400/Spoon89_Lowres.jpg" width="308" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 89</b><br /><i>Berlin Ein</i><br />פלדת אל חלד מצופה כסף עם הטבעה<br />13.3 סמ', תוצרת גרמניה<br />מתוך אוסף פרטי (ברלין, 2010)<br /><br /><b>Spoon No. 89</b><br /><i>Berlin Ein</i><br />Silver Plated Stainless Steel, pressed<br />13.3 cm., Made in Germany<br />From a Private Collection (Berlin, 2010)<br /></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5134840905543986480?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-56749700993313415002011-12-24T12:59:00.000-08:002011-12-24T12:59:16.455-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-e3gBCteg8BM/TvY8DJTMbcI/AAAAAAAAAaU/9z6jKz6gKkI/s1600/Spoon88_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-e3gBCteg8BM/TvY8DJTMbcI/AAAAAAAAAaU/9z6jKz6gKkI/s400/Spoon88_Lowres.jpg" width="311" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 88</b><br /><i>Diwali</i><br />יציקת פח מדוקק תעשייתית, 11.7 סמ'<br />תוצרת הודו<br />נמצאה בסופרמרקט בהיקסוויל, ניו יורק (2011)<br /><br /><b>Spoon No. 88</b><br /><i>Diwali</i><br />Industrial pressed tin mold, 11.7 cm<br />Made in India<br />Found in a supermarket in Hicksville, NY (2011( </td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5674970099331341500?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-36524460866591867092011-12-17T02:44:00.000-08:002011-12-17T02:44:00.312-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-2-2GaOgJ6GU/TuxxhBwLfaI/AAAAAAAAAaI/ULVZypyud6A/s1600/Spoon87_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-2-2GaOgJ6GU/TuxxhBwLfaI/AAAAAAAAAaI/ULVZypyud6A/s400/Spoon87_Lowres.jpg" width="310" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 87</b><br />Vicrotian Frame<br />16.1 סמ', פלדת אל חלד בציפוי כסף<br />תוצרת אנגליה<br />נמצאה במכירת עיזבון ביתית בניו יורק, דצמבר 2010<br /><br /><b>Spoon No. 87</b><br />Vicatorian Frame<br />16.1 cm, Silver Plated Stainless Steel<br />Made in England<br />Found in a NY tag sale, December 2010</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-3652446086659186709?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-61764219473732761262011-11-30T12:56:00.000-08:002011-11-30T12:56:45.187-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-oRUFHbCPxIw/TtaXxqDctRI/AAAAAAAAAZ8/lzm2NYcaVzw/s1600/Spoon86_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-oRUFHbCPxIw/TtaXxqDctRI/AAAAAAAAAZ8/lzm2NYcaVzw/s400/Spoon86_Lowres.jpg" width="301" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span dir="rtl"><b>כפית מס' 86</b><br />Spicy Lady<br />יציקת ברונזה מיניאטורית למדידת תבלין<br />12.1 סמ', תוצרת סין<br />נקנתה בשוק פשפשים בשנחאי, 2011<br /><br /><b>Spoon No. 86</b><br />Spicy Lady<br />Bronze Mold of a miniature spice measurment spoon<br />12.1 cm., Made in China<br />Purchased in a Shangahi Flea Market, 2011</span></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-6176421947373276126?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-74720122557602996552011-11-10T14:15:00.000-08:002011-11-10T14:15:09.816-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-1UACNE-bhJM/TrxL2h_5wEI/AAAAAAAAAZk/etfnNN4A9p8/s1600/Spoon85_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-1UACNE-bhJM/TrxL2h_5wEI/AAAAAAAAAZk/etfnNN4A9p8/s400/Spoon85_Lowres.jpg" width="305" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 85</b><br />Ice Cream Spoon<br />רביעיית וריאציות לכפית עץ מוטבעת<br />14.1 סמ', תוצרת סין עבור וויליאמס-סונומה<br />נקנתה בניו יורק, 2011<br /><br /><b>Spoon No. 85</b><br />Ice Cream Spoon<br />Four Variations of an embossed wooden spoon<br />14.1 cm., Made in China for Williams Sonoma<br />Purchased in New York, 2011</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7472012255760299655?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-77028305453416691482011-11-04T05:03:00.000-07:002011-11-04T05:03:34.344-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-ChZFn05AZ1k/TrPQYNllQcI/AAAAAAAAAZc/1wmp-X-avr4/s1600/Spoon84_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-ChZFn05AZ1k/TrPQYNllQcI/AAAAAAAAAZc/1wmp-X-avr4/s400/Spoon84_Lowres.jpg" width="312" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 84</b><br />Patel Brothers<br />יציקת פלדת אל חלד עם הטבעה<br />12.7 סמ', תוצרת הודו<br />נקנתה בהיקסוויל, ניו יורק, 2011<br /><br /><b>Spoon No. 84</b><br />Patel Brothers<br />Pressed Stainless Steel Mold<br />12.7 cm., Made in India<br />Purchased in Hicksville, New York, 2011</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7702830545341669148?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-88093481246206352532011-10-28T02:50:00.000-07:002011-10-28T02:51:51.150-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-fF3BZ7gYJBw/Tqp6aCNGWuI/AAAAAAAAAZU/CM9z9cF5kcc/s1600/spoon83_lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://3.bp.blogspot.com/-fF3BZ7gYJBw/Tqp6aCNGWuI/AAAAAAAAAZU/CM9z9cF5kcc/s400/spoon83_lowres.jpg" width="306" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 83</b><br />דג מלוח<br />יציקת פיוטר מיניאטורית לזריית מלח<br />6.7 סמ', ארץ ייצור לא ידועה<br />נקנתה בנורבגיה, 2011<br />מתנת משפחת חר"ג-טנדרוולד<br /><br /><b>Spoon No. 83</b><br />Herring<br />Miniature Pewter mold salt collector<br />6.7 cm., country of manufactory unknown<br />Purchased in Norway, 2011<br />Gift of Harag Tandrevold Family</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-8809348124620635253?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-69069497271198308832011-10-21T03:07:00.000-07:002011-10-21T03:07:22.993-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-y0v0ZfVc9PM/TqFDA-7PorI/AAAAAAAAAZI/54rKOT3j7Uo/s1600/Spoon82_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/-y0v0ZfVc9PM/TqFDA-7PorI/AAAAAAAAAZI/54rKOT3j7Uo/s320/Spoon82_Lowres.jpg" width="244" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 82</b><br /><i>'ברצלונה'</i><br />פלדת אל חלד עם עיטור Dome צבעוני לסמל העיר<br />13.4 סמ', ארץ ייצור לא ידועה<br />נמצאה בחנות מזכרות בסמוך למרכז כנסים, 2011<br /><i>מתנת אורי אלגביש</i><br /><br /><b>Spoon No. 82</b><br /><i>Barcelona</i><br />Stainless Steel with decorated Dome City symbol<br />13.4 cm., country of manufactory unknown<br />Found in a souvenier shop near a convention center, 2011<br /><i>Gift of Ori Elgavish</i><br /></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-6906949727119830883?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-1681899745678765562011-10-14T10:15:00.000-07:002011-10-14T10:15:16.825-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-H2Jm3dLNymY/TphtOQ5SoKI/AAAAAAAAAY8/HdaygqfNh7s/s1600/Spoon81_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-H2Jm3dLNymY/TphtOQ5SoKI/AAAAAAAAAY8/HdaygqfNh7s/s400/Spoon81_Lowres.jpg" width="310" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 81</b><br />Chinese Folk<br />פלדת אל חלד מוזהבת עם ציור אמייל, 12.8 סמ'<br />תוצרת סין<br />נמצאה בשדה התעופה פודונג, שנחאי, מאי 2011<br /><br /><b>Spoon No. 81</b><br />Chinese Folk<br />Enamel Decorated Golden Stainless Steel, 12.8 cm<br />Made in China<br />Found in Pudong Airport, Shanghai May 2011</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-168189974567876556?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-22983108246879910992011-10-12T10:44:00.000-07:002011-10-12T10:44:33.421-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-CdRdVVe1Un0/TpXQ9YrKbSI/AAAAAAAAAY0/hthnELgQv4Q/s1600/Spoon80_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-CdRdVVe1Un0/TpXQ9YrKbSI/AAAAAAAAAY0/hthnELgQv4Q/s400/Spoon80_Lowres.jpg" width="300" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 80</b><br />Pola Dots<br />פלדת אל חלד עם הדפס, 12.5 סמ'<br />תוצרת אנגליה<br />נמצאה בחנות עיצוב בתל אביב, אוגוסט 2011<br />מתנת גיל אורן<br /><br /><b>Spoon No. 80</b><br />Polka Dots<br />Printed Stainless Steel, 12.5 cm<br />Made in the UK<br />Found in a Tel Aviv design store in August 2011<br />Gift of Gil Oren</td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-2298310824687991099?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-90134417174493821992011-09-16T05:23:00.000-07:002011-09-16T05:23:11.029-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-N2vGUiSv6W0/TnM9mZl4OKI/AAAAAAAAAYw/RRAE2x6fS4s/s1600/spoon70_lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="640" src="http://2.bp.blogspot.com/-N2vGUiSv6W0/TnM9mZl4OKI/AAAAAAAAAYw/RRAE2x6fS4s/s640/spoon70_lowres.jpg" width="484" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span dir="rtl"><b>כפית מס' 70</b><br />Michigan<br />פלדת אל חלד ביציקת שטנץ מחורר<br />13.3 סמ.<br />תוצרת ארה"ב<br />נמצאה במכירת חצר בניו יורק (2010)<br /><br /><br /><b>Spoon no. 70</b><br /></span><span dir="rtl"> Michigan</span><br /><span dir="rtl"> Punched Stainless Steel Mold, 13.3 cm<br />Made in USA<br />Found in a NY Tag Sale (2010(</span></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-9013441717449382199?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-43312207987498649822011-08-26T23:11:00.000-07:002011-08-26T23:11:42.600-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody> <tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-vd2mRxW18Go/TliKHcWcdlI/AAAAAAAAAYk/PLix1mw8aXU/s1600/spoon69_lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-vd2mRxW18Go/TliKHcWcdlI/AAAAAAAAAYk/PLix1mw8aXU/s400/spoon69_lowres.jpg" width="302" /></a></td></tr> <tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><h6 class="uiStreamMessage" data-ft="{&quot;type&quot;:1}"><span style="font-size: x-small;"><span class="messageBody" data-ft="{&quot;type&quot;:3}"><span dir="rtl">כפית מס' 69<br style="font-weight: normal;" /><span style="font-weight: normal;">Sweet n Low</span><br style="font-weight: normal;" /><span style="font-weight: normal;">פלדת אל חלד ביציקת מלקחיים</span><br style="font-weight: normal;" /><span style="font-weight: normal;">12.1 סמ.</span><br style="font-weight: normal;" /><span style="font-weight: normal;">תוצרת פולין</span><br style="font-weight: normal;" /><span class="text_exposed_hide" style="font-weight: normal;">...</span><span class="text_exposed_show" style="font-weight: normal;">מתוך אוסף משפחתי (2010)<br /><br /><br /><b>Spoon no. 69</b><br />Sweet n Low<br />Tong shaped Stainless Steel, 12.1 cm<br />Made in Poland<br />From a Family Collection, 2010</span></span></span></span></h6></td></tr> </tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-4331220798749864982?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-2479975902309828422011-08-13T00:14:00.000-07:002011-08-13T00:14:46.336-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody> <tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-eCvdjIcbK9A/TkYjUuTLjUI/AAAAAAAAAYg/c0n36mMa7vw/s1600/spoon68_lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://3.bp.blogspot.com/-eCvdjIcbK9A/TkYjUuTLjUI/AAAAAAAAAYg/c0n36mMa7vw/s400/spoon68_lowres.jpg" width="310" /></a></td></tr> <tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span class="fbPhotoCaptionText"><span dir="rtl"><b>כפית מס' 68</b><br />פפיון מנוקד<br />פלדת אל חלד מוטבעת<br />16 סמ.<br />מדינת ייצור לא ידועה<br />נמצאה בשוק פשפשים בבוקרשט (2010)<br /><i>מתנת אבי שטיין</i><br /><br /><b>Spoon no. 68</b><br />Dotted Bow Tie<br />Embossed Stainless Steel, 16 cm<br />Country of Origin Unknown<br />Found in a Bucarest Flea Market (2010(<br /><i>Gift of Avi Stein</i><br /></span></span></td></tr> </tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-247997590230982842?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-68515953708269563582011-08-04T01:02:00.000-07:002011-08-04T01:02:53.661-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-WAEInpQpSAs/TjpQhT8s6VI/AAAAAAAAAYY/aOaZ26UMKig/s1600/spoon67_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-WAEInpQpSAs/TjpQhT8s6VI/AAAAAAAAAYY/aOaZ26UMKig/s400/spoon67_Lowres.jpg" width="305" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span class="fbPhotoCaptionText"><span dir="rtl"><b>כפית מס' 67</b><br />טקסס<br />פלדת אל חלד עם הטבעה<br />12.1 סמ.<br />תוצרת ארה"ב<br />נמצאה ביריד ביתי בניו יורק (2010)<br />מתנת צחי אלגביש<br /><br /><b>Spoon no. 67</b><br />Texas<br />Etched Stainless Steel, 12.1 cm<br />Made in USA<br />Found in a NY Tag sale (2010)<br />Gift of Tsahi Elgavish</span></span></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-6851595370826956358?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-60754937087311783472011-07-28T08:14:00.000-07:002011-07-28T08:14:12.479-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-LKpk-QCmkkk/TjF8qLJ0QVI/AAAAAAAAAYU/sJbjH2zdkUM/s1600/spoon66_newmexico_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://3.bp.blogspot.com/-LKpk-QCmkkk/TjF8qLJ0QVI/AAAAAAAAAYU/sJbjH2zdkUM/s400/spoon66_newmexico_Lowres.jpg" width="303" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span class="fbPhotoCaptionText"><span dir="rtl"><b>כפית מס' 66</b><br />ניו מקסיקו<br />יציקת פלדת אל חלד עם הטבעת אמייל מודפס<br />11.3 סמ.<br />תוצרת ארה"ב<br />נמצאה ביריד ביתי בניו יורק (2010)<br />מתנת צחי אלגביש<br /><br /><b>Spoon no. 66</b><br />New Mexico<br />Stainless Steel Mold with Printed Enamel, 11.3 cm<br />Made in USA<br />Found in a NY Tag sale (2010)<br />Gift of Tsahi Elgavish</span></span></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-6075493708731178347?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-88257102042603591992011-07-23T09:40:00.000-07:002011-07-23T09:40:37.208-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-2op_dv7y10c/Tir5UiwolMI/AAAAAAAAAYQ/pmbY5VhI1K8/s1600/spoon65_lasvegas_lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/-2op_dv7y10c/Tir5UiwolMI/AAAAAAAAAYQ/pmbY5VhI1K8/s400/spoon65_lasvegas_lowres.jpg" width="306" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><h6 class="uiStreamMessage" data-ft="{&quot;type&quot;:1}"><span class="messageBody" data-ft="{&quot;type&quot;:3}"><span dir="rtl">כפית מס' 65<br />קנדה<br />יציקת פלדת אל חלד עם עלה מייפל טבול בצבע<br />11.2 סמ.<br />תוצרת ארה"ב<br /><span class="text_exposed_hide">...</span><span class="text_exposed_show">נמצאה ביריד ביתי בניו יורק (2010)<br />מתנת צחי אלגביש<br /><br />Spoon no. 65<br />Canada<br />Stainless Steel Mold with hued maple leaf, 11.2 cm<br />Made in USA<br />Found in a NY Tag sale (2010)<br />Gift of Tsahi Elgavish</span></span></span></h6></td></tr></tbody></table><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-8825710204260359199?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-74019997255160051262011-07-21T06:16:00.000-07:002011-07-21T06:24:41.333-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-PHdqN8DXrg0/TigeVuI--3I/AAAAAAAAAYI/0Riid3Gv1WM/s1600/Walla_Article_July2011_Part1_Highres.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="640" src="http://1.bp.blogspot.com/-PHdqN8DXrg0/TigeVuI--3I/AAAAAAAAAYI/0Riid3Gv1WM/s640/Walla_Article_July2011_Part1_Highres.jpg" width="251" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><b>זום-אין. </b>מדור של ענת ניר בוואלה! בית<b><br /><span style="font-size: xx-small;">פורסם 17.7.2011</span></b></td></tr></tbody></table><b>תמיד חשבתי שאלו שמעידים על עצמם שהם "אנשים פרטיים" ואינם רוצים לחשוף את בתיהם הפרטיים לציבור הרחב - מעמידים פנים או משקרים.</b> כאשר פנתה אליי ענת ניר, כתבת וואלה!בית וסיפרה לי על מדור Zoom In המתפרסם באתר, מצאתי את עצמי מתלבט אם אכן חשבתי נכון. בסופו של דבר החלטתי להיעתר לבקשתה ולקבל לשעתיים סט הכולל עיתונאית וצלמת, שיתעדו את ביתי באופן מלא: חללים, חפצים וסיפורים. בסופו של דבר נהניתי ממפגש שתוצאתו היתה הרבה יותר מהכתבה שפורסמה.<br /><br />קיבלתי מאגדת צילומים שבשבילי היא בבחינת השלם הגדול מסכום חלקיו. כמה פעמים בחיים יש הזדמנות כזו? לעצור, לתעד ולהתבונן ביחד עם אנשים אחרים על מה שעבורי הוא הרגל יומיומי ולפעמים גם נראה כלא מעניין. בתוך המאגדת - צילומיה של דנה מאירזון את אוסף הכפיות היקר שלי, את כלי האוכל שאותם אני מלקט בזהירות לאורך השנים ועוד כמה דברים קטנים שלקחתי איתי, מפה לשם. את הצילומים מלוות פסקאות קצרות שכתבה ענת, בעקבות אותה שיחת סלון.<br /><br />רק חלק קטן מתוך עשרות הצילומים שנעשו פורסמו בסופו של דבר, וטוב שכך. את אלבום התמונות האישי שלי השלמתי, לראשונה ללא שום צורך בעבודת פוטושופ. זאת המציאות ב-39 פריימים שבחרנו ביחד.<br /><br />הגעתי למסקנה שהערך המרכזי לחשיפת בית פרטי בצורה כזאת הוא לא רק קבלת אותה מאגדת אישית אלא בעיקר הזדמנות מצויינת לקבל מבט חיצוני ומוגדר על דברים, כפי שהם נראים קצת מרחוק. לפעמים קצת יותר יפים מאשר במציאות, ולפעמים מפנים תשומת לב לנושאים שהקל ביותר הוא להתעלם מהם מקרוב. החשיפה והפער בין פרטי לציבורי הפכו, לפחות מבחינתי, לשאלה מיותרת ולא רלוונטית. היה שווה.<br /><br />לצפייה בכתבה המלאה, <a href="http://home.walla.co.il/?w=%2F4414%2F1841189">הקליקו כאן.</a><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-v2Twvv6pT4s/Tigf5NJdwhI/AAAAAAAAAYM/ikkiYCUTkyU/s1600/Walla_Article_July2011_Part2_Highres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="640" src="http://2.bp.blogspot.com/-v2Twvv6pT4s/Tigf5NJdwhI/AAAAAAAAAYM/ikkiYCUTkyU/s640/Walla_Article_July2011_Part2_Highres.jpg" width="306" /></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7401999725516005126?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-51693071822954019362011-07-15T08:43:00.000-07:002011-07-15T09:09:06.167-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-MfCQjK6NuQE/TiA5WROOEbI/AAAAAAAAAXA/EqAn1liME7g/s1600/china2011_05_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://4.bp.blogspot.com/-MfCQjK6NuQE/TiA5WROOEbI/AAAAAAAAAXA/EqAn1liME7g/s320/china2011_05_Lowres.jpg" width="157" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><u><b>מהם כללי הטקס?</b></u><br />ארוחה סינית כשיעור למתחיל</td></tr></tbody></table><b>זהו לא ביקורי הראשון בסין. </b>את חשבוני עם הלם הכניסה הראשוני, עם הג'טלג, עם הפרשי המחירים, עם השפה שעדיין לא הצלחתי להבין איפה היא מתחילה ומתי היא נגמרת, עם מכלול חוקי הטקס בעסקים ובארוחה וכמובן עם טעמו המשונה של האוכל - אני כבר סיימתי. סיימתי הכוונה בערבון מוגבל, שהרי קצת יותר מתה ואורז יש בסין, וגם הפעם מצאתי את עצמי מופתע מדברים חדשים שלא הכרתי ומנושאים שבעבר קיבלתי כמובנים מאליהם. אלא שבאופן לא לגמרי מודע, הרשיתי לעצמי הפעם לגבש דיעה משל עצמי על מה שקורה במקום הזה, לטוב ולרע. מכיוון שלכל אחד בעולם המערבי יש דיעה על מה שמתרחש כיום בסין, נראה לי שגם לי מותר. בדיוק בגלל זה, היה זה ביקור של הסתכלות ביקורתית ושל יציאה מתוך הלם האסתטיקה שמאפיין רק תיירים או מבקרים רפי-עין בסין.<br /><br /><i>"הנשים הסיניות רק נראות יפות ועדינות",</i> אמרה לי בחיוך ידידה מקומית במהלך שיחה בשנחאי. <i>"אבל למעשה, הן לא עדינות בכלל. המציאות בסין הופכת אותן למחוספסות, והן נראות שבריריות רק בעיניו של מבקר זר".</i> סיכום ביניים המנופף <b>"ביי ביי" </b>למיתוס הראשון.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-emHJz1UNSEI/TiA5xM9vgAI/AAAAAAAAAXc/5yJsEzufSZk/s1600/china2011_12_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="198" src="http://2.bp.blogspot.com/-emHJz1UNSEI/TiA5xM9vgAI/AAAAAAAAAXc/5yJsEzufSZk/s400/china2011_12_Lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b><u>עכבר הכפר ועכבר עיר הנמלים:</u>מהי אדריכלות מופתית לעומת צורך בדיור המוני ומהיר?</b><br />// מקדש סיני בעיר Fuzhou למול חזיתות למבני מגורים בשנחאי</span></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr></tbody></table><a href="http://2.bp.blogspot.com/-FUlJQIULTIk/TiA5YEE9jcI/AAAAAAAAAXE/J3E7GSerClk/s1600/china2011_06_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a> <br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-NTZBvyu4Gjw/TiA55lbyL4I/AAAAAAAAAXk/2VFQd7LaDAE/s1600/china2011_14_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="221" src="http://4.bp.blogspot.com/-NTZBvyu4Gjw/TiA55lbyL4I/AAAAAAAAAXk/2VFQd7LaDAE/s400/china2011_14_Lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr align="center"><td class="tr-caption"><span style="font-size: xx-small;"><b><u>צלחת מלאה לכל ילד:</u> אם מאכילה את בנה באחת מסימטאות שנחאי</b><br />צבעה האדום של סין צובע את דברי הביקורת כלפיה עד היום</span></td></tr></tbody></table><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-ryFfm_2DGMo/TiA5j-SldUI/AAAAAAAAAXQ/09KWf3jq_I8/s1600/china2011_09_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://3.bp.blogspot.com/-ryFfm_2DGMo/TiA5j-SldUI/AAAAAAAAAXQ/09KWf3jq_I8/s320/china2011_09_Lowres.jpg" width="233" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><b><u>פנינת המזרח גם באדריכלות:</u></b><br />חזיזות בגוונים נועזים קטנות על הסינים</td></tr></tbody></table><b>מה שהיה ברור בעבר מובן גם כעת:</b> לאדם שמגיע ממדינה בת 8 מליון תושבים אין אפשרות להבין מהי משמעות מסת האוכלוסיה בסין. לו רק משום סיבה זו, קשה לו לשפוט את אורח חייו של אדם מקביל לו שמנסה לעבוד, להתפרנס ולחיות בסין, ומהווה אחד חלקי מיליארד מתוך אותו סה"כ אדום וגדול. האדום הזה - לרעתה של סין - הוא גם מה שצובע כיום את ריקושט הביקורת הגדול ביותר שמופנה כלפיה מכל עבר. איך זה באמת שלכולם יש מה לומר על סין? <br /><br />דקות ארוכות התבוננתי בחזיתות מגדלי המגורים העצומים והגבוהים שנמצאים בקרחות קרקע יזומות במרכזי הערים הגדולות (שנחאי, גואנגזו) ובחישוק החיצוני של ערי התעשייה המתפתחות במהירות, אלו המחוייבות לתת מענה מיידי למליוני תושבים חדשים שהועתקו לשם ע"י הממשלה. די בסיבוב קצר ברכבת התחתית של שנחאי בכדי להבין עד כמה מגוחך בקנ"מ זה לחשוב שפרוייקט הרכבת הקלה בירושלים נארך כבר 7 שנים.&nbsp; <i>"זו עיר קטנה",</i> אמר לי מקומי אחד בעיר פושאן, ליד הגבול עם הונג קונג,<i> "רק שישה מליון תושבים".</i> מעבר לצורתה האדריכלית ולכל שאלת זכויות אדם, אי אפשר שלא לתהות - האם מותר לי בכלל להביע דיעה על אופן התנהלותה של מדינה כזאת? האם במציאות כזאת נכון בכלל לשפוט את חוק הגבלת הילודה הנהוג בסין, או את סגירותה של האוכלוסיה לחלקי אינפורמציה מהעולם המערבי? <b>"ביי ביי" מס' 2, </b>לפייסבוק וליוטיוב, מגיע עם תהייה אמיתית: אם בישראל חיים כ-10 סוגי מיעוטים שעסוקים בלחסל זה את זה מהיום ועד הלילה, איך ניתן לאחד אוכלוסייה של מיליארד איש (52 מיעוטים, אגב) בדרך אחרת שאינה נוקשה כל כך, וכיצד מנהלים את האוכלוסיה בצורה היעילה ביותר גם למדינה וגם לפרט? מה רלוונטי ומה לא?<br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-FiIHaoc-ED0/TiA5mXs_fVI/AAAAAAAAAXU/lWKqVAQTRwg/s1600/china2011_10_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="380" src="http://2.bp.blogspot.com/-FiIHaoc-ED0/TiA5mXs_fVI/AAAAAAAAAXU/lWKqVAQTRwg/s400/china2011_10_Lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><u><b>Bright Lights, Huge City</b>:</u><b><br />קו הרקיע של מתחם פודונג לעומת פאתי העיר</b><br />בעוד אנחנו עסוקים באתיקה ובאסתטיקה של האדריכלות, הסינים בונים 10 גשרים בכל עיר בשנה</span></td></tr></tbody></table><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-iDVTxbPQR4U/TiA5sb9ykAI/AAAAAAAAAXY/0yeE0MOBgsw/s1600/china2011_11_lowres.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="298" src="http://3.bp.blogspot.com/-iDVTxbPQR4U/TiA5sb9ykAI/AAAAAAAAAXY/0yeE0MOBgsw/s400/china2011_11_lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr align="center"><td class="tr-caption"><span style="font-size: x-small;"><b><u>עוד לא חלפה תהילת עולם:</u><br />בובות פורצלן של מאו וחייליו בשוק הפשפשים</b><br />// מנאום המוני בכיכר טיאנמן בבייג'ין לשוק הפשפשים בשנחאי. ומשם אליי הביתה.</span></td></tr></tbody></table><b>אסימון נוסף נפל כאשר הבנתי שגם לאנגלית המוזרה של הסינים יש סיבה.</b> ביקוריהם במדינות דוברות אנגלית כרוכים בבירוקרטיה, בניירת ובאישורים ולמעשה, עולמם התיירותי מתמקד בעיקר בסין עצמה, ה-Mainland, מושג אהוב בסין. כך קורה, שבאוזניו של דובר אנגלית, שפתם של הסינים נשמעת כאילו שוננה מתוך אנציקלופדיה בריטניקה בשנות ה-70 ומעולם לא חווה סביבה אמיתית אשר דוברת אותה. מה זה משנה? בלאו הכי יש לסיני הרבה סינים לדבר איתם בשפתם, וחשוב יותר המכנה המשותף מאשר היציאה אל החוץ. סדר מבפנים הינו בסין תמיד בעדיפות עליונה. עד כדי כך כי נראה לי, שבסתר ליבם הסינים עדיין מעריצים את מאו טסה-טונג, מנהיגה המיתולוגי של סין מימיה הקומוניסטיים. פגשתי בסימניה של אותה תקופה (באופן פחות אלים, יש לקוות) גם בהתנהלותה כיום. נראה שאיש אינו מסתיר זאת. עשרות שנים אחריו, את מאו עצמו פגשתי רק בשוק הפשפשים של שנחאי ולאחר חיפושים רבים. משיקולים אחרים לגמרי, אפילו החלטתי לקחת אותו איתי כחומר למחשבה, עד הבית. קומוניזם מחוק? מיתוס של מערביים בלבד.<br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-xV977AoG4fw/TiA5BKS10HI/AAAAAAAAAWw/63E21BAAJyg/s1600/china2011_01_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="130" src="http://4.bp.blogspot.com/-xV977AoG4fw/TiA5BKS10HI/AAAAAAAAAWw/63E21BAAJyg/s400/china2011_01_Lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr align="center"><td class="tr-caption"><span style="font-size: x-small;"><b><u>יפות וחינניות או קשוחות ומחוספסות?</u> אין לדעת.</b><br />// דיילת האויר של Korean Air, או ידידתי המנומסת ל-12 שעות טיסה.</span></td></tr></tbody></table><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-yB9227pSnBo/TiA6S6QZW1I/AAAAAAAAAYE/PZ_pA2S5eGg/s1600/china2011_22_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="205" src="http://2.bp.blogspot.com/-yB9227pSnBo/TiA6S6QZW1I/AAAAAAAAAYE/PZ_pA2S5eGg/s400/china2011_22_Lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b><u>בין ערים ובין סלעים:</u> ערי תעשייה נבנות במהירות בכל חלקי סין</b><br />עיר התעשייה Fuzhou, מבט מתוך מפעל לייצור כיסאות בהזרקת פלסטיק</span></td></tr></tbody></table><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-VYJOQNA6tKE/TiA52HpJIfI/AAAAAAAAAXg/RCTRGJTxzs0/s1600/china2011_13_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="400" src="http://1.bp.blogspot.com/-VYJOQNA6tKE/TiA52HpJIfI/AAAAAAAAAXg/RCTRGJTxzs0/s400/china2011_13_Lowres.jpg" width="207" /></a></td></tr><tr align="left"><td class="tr-caption"><span style="font-size: x-small;"><b><u>העולם המופלא:</u>סדנאות לייצור מראות וכלים</b><br />גן עדן למעצבים שטרם מיצה<br />את תחילת אפשרויותיו</span></td></tr></tbody></table>לגבי הנושא האחרון שהעסיק אותי במרבית הביקור הזה - אני מודה שהגעתי מהבית מבושל. פעמים רבות מצאתי את עצמי בשיחות סלון סביב <b>Made in China</b>, כותרת שהתגלגלה מפרט שלא יודעים עליו לביטוי שמסתירים אותו ומשם - לפרייז-דרופינג של מעצבות פנים, עיתונאיות וחובבותיהן, המשתמשות בו ככלי להמחשת הבנתן את תחום העיצוב ואת האופן שבו מדרגים איכותי למול נחות. מבחינתי, לדון כיום בשאלת הלגיטימציה לייצור בסין וביכולותיה לייצור איכותי עם השלכות כלכליות למנעד אוכלוסיות העולם - זה כמו לגלות שבטלפון סלולרי יש גם מצלמה. לא זאת בלבד שעיקר התובנה לפיה סיני = לא איכותי הינו שגוי, הרי שכמעצבים, רובנו טרם גילינו את הדרכים להרחיב את האופן שבו אנו יוצרים בסין ובטח שלא מיצינו את הבדיקה לגופו של עניין. מצד אחד, רבים עוד מאמינים שפריט שמיוצר בגרמניה איכותי יותר מזה שמיוצר בגרעין תעשייתי בסין, אבל מצד שני קשה להאמין שרבים מאתנו רוצים לחיות בעולם שבו אי אפשר לקבל את מה שאנו רוצים - כי אירופה לא עומדת בקצב. מחירים וכסף הם כבר עניין למקצוענים מסוג אחר. עם עובדות אי אפשר להתווכח: מעמדה המלכותי של סין בעולם התעשייה הוא לא רק גאוני אלא יש לו צבע, ניראות ואסתטיקה משל עצמו. איפה לא הייתי? במפעלי רהיטים ענקיים, בסדנאות לניפוח זכוכית, על שולחנות תפירה של מפות, וילונות ותיקים, בבתי חרושת לכלי אוכל, לבגדים ולצעצועים. מנקודת ראות של מבקר מותר לשאול שאלות: מילא הפתרון שנותנת התעשייה הזו לכל אוכלוסיית סין; כיצד יתנהל כיום העולם אם כלכלת סין תיפגע וקרוסלת מיליארדי הקונטיינרים אשר שטים מערבה ממנה תיפסק? מוטב לא לחשוב על כך. פוליטיקה וכלכלה תמיד נשמעות פחות טוב בשיחות סלון על עיצוב, שם המיתוס טרם נופץ.<b><br /></b><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="397" src="http://2.bp.blogspot.com/-Qg8ZMwrTouM/TiA5Rfq8C3I/AAAAAAAAAW4/ApsixCkZVXY/s400/china2011_03_Lowres.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="400" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><u><b>צ'ופסטיקס הם החלק הקל:</b></u>צילומים מתוך ארוחה טיפוסית<br />נראה אתכם מזהים מה מונח על הצלחת</span></td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-In6jfXBoTSM/TiA6E742UaI/AAAAAAAAAXw/jsmmql4Fh9s/s1600/china2011_17_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="375" src="http://2.bp.blogspot.com/-In6jfXBoTSM/TiA6E742UaI/AAAAAAAAAXw/jsmmql4Fh9s/s400/china2011_17_Lowres.jpg" width="400" />&nbsp;</a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-B2yxB1A9HR0/TiA5MVchgZI/AAAAAAAAAW0/MCstMJdX7QM/s1600/china2011_02_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><br /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-Fh45JhxQ62k/TiA6HW7xu8I/AAAAAAAAAX0/7-A_zpqhZF0/s1600/china2011_18_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="106" src="http://4.bp.blogspot.com/-Fh45JhxQ62k/TiA6HW7xu8I/AAAAAAAAAX0/7-A_zpqhZF0/s400/china2011_18_Lowres.jpg" width="400" />&nbsp;</a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-FUlJQIULTIk/TiA5YEE9jcI/AAAAAAAAAXE/J3E7GSerClk/s1600/china2011_06_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="151" src="http://2.bp.blogspot.com/-FUlJQIULTIk/TiA5YEE9jcI/AAAAAAAAAXE/J3E7GSerClk/s400/china2011_06_Lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><u><b>Oriental Pearl:</b></u>מבט לרובע העסקים של שנחאי עם מגדל הטלויזיה בערפל<br />עד לפני מספר שנים, האיזור כולו היה מוזנח ולא מטופל</span></td></tr></tbody></table><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-WzUxcYvS4A4/TiA5cEmrDzI/AAAAAAAAAXM/RBP1PBird1k/s1600/china2011_08_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="265" src="http://2.bp.blogspot.com/-WzUxcYvS4A4/TiA5cEmrDzI/AAAAAAAAAXM/RBP1PBird1k/s400/china2011_08_Lowres.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b><u>מתבוננים אך לא יכולים לדבר: </u></b>ליאן, נהג מלווה בבית קפה בשנחאי<br />מנסה לראות את העולם דרך משקפי השמש שלי</span></td></tr></tbody></table><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="297" src="http://4.bp.blogspot.com/-B2yxB1A9HR0/TiA5MVchgZI/AAAAAAAAAW0/MCstMJdX7QM/s400/china2011_02_Lowres.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="400" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b>ביי ביי צ'יינה,</b> אני מבטיח שאחזור.</span></td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-Fh45JhxQ62k/TiA6HW7xu8I/AAAAAAAAAX0/7-A_zpqhZF0/s1600/china2011_18_Lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5169307182295401936?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-71338555104286348102011-04-21T09:22:00.000-07:002011-04-21T09:40:08.592-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-fOWVqNRi_hM/TbBWoll7iMI/AAAAAAAAAS4/TYBIXqbgZv4/s1600/101.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/-fOWVqNRi_hM/TbBWoll7iMI/AAAAAAAAAS4/TYBIXqbgZv4/s1600/101.jpg" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><span style="font-size: x-small;"><b>סיני כפול: גשר עליון לבית הספר וגשר תחתון להולכי רגל</b><br />(צילום: לי שאודונג)</span></td></tr></tbody></table><span style="font-size: small;"><b>אם להודות באמת, הרי שתחומים רבים עדיין לוקים בחסר במקומותינו.</b> עיצוב ותרבות חינוך אמיתית הם רק חלק מהם, והשילוב בין השניים הוא המאפיין את הנוף הנראה לעין בתכנון מרבית בתי הספר בישראל. על אף שהופיעו בארץ בשנים האחרונות נסיונות ספורים לחדש ולהפתיע, דומה כי אנו עדיין נמצאים מאחור. במיוחד כאשר מתבוננים בפרוייקט חדש ומרתק של האדריכל הסיני לי שאודונג, המשלב ראיית מרחב עמוקה עם צניעות חומרית וצורנית.</span><br /><br /><b>הפרוייקט, במקרה זה, ממוקם הרחק מאוד לא רק מכאן - אלא גם ממרבית הציביליזציה של סין.</b> באתר כפרי, נידח ומרוחק במחוז פוג'יאן, על קרקע מפוסלת ומאתגרת מבחינה טופוגרפית. אורח החיים במקום מבוסס על קהילה מסורתית בעלת תרבות מקומית עתיקת יומין, לצד שרידים פיזיים הנוכחים שם כעדות לעברה של הקהילה&nbsp;- בדמות צמד טירות בצורת צילינדר הבנוי לגובה מאבן, על רקע נוף דרמטי עם נחל ויערות עד. התייחסותו של האדריכל, בהתאם, טבולה בראייה רוחנית של הקשר בין צרכיה הפרקטיים של הקהילה, עברה העשיר וכלי העיצוב העכשוויים העומדים לרשותו ולרשותה.<br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-QEPi7DwADys/TbBWyJcS7OI/AAAAAAAAATY/KPPnNXhF4tE/s1600/110.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://4.bp.blogspot.com/-QEPi7DwADys/TbBWyJcS7OI/AAAAAAAAATY/KPPnNXhF4tE/s1600/110.jpg" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><span style="font-size: x-small;"><b>סיני תלול: המרחק בין גדות הנחל מחולק למסות שוות בגודלן<br />המתפקדות כפונקציות ביה"ס השונות</b><br />(תכנית: לי שאודונג)</span></td></tr></tbody></table><b>בחירתו הראשונית של האדריכל, שאודונג, במילוי צרכיה של הקהילה בגשר לחציית הנחל מסבירה את הלבשתו בפרוגרמה מעט חריגה למטרתו הראשונית.</b> לפני הכל, שאודונג בחר להתייחס אל הגשר במובנו הסמלי ולהטעינו בחללים פונקציונליים שונים: כיתות לימוד, איזורי מעבר, נקודות התבוננות כלפי הנוף ואפילו ספריה וחלל מסחרי קטן.<br /><br />הארכיטיפ ההסטורי של גשר המתפקד כחלל בפני עצמו מקבל במקרה זה ביטוי עכשווי בהקשר ובחומר. הגשר מתפקד למעשה כקורת-ענק אחת ארוכה המתפתלת כנחש בין שני צידי הנהר, צורתה תזזיתית ושבירותיה הן המייצרות - כביכול בטבעיות&nbsp;- את החללים המבוקשים, המתקבלים כמעט שווים בגודלם, בין השאר משיקולים פיסיקליים. הגשר&nbsp;מורכב מקונסטרוקצית פלדה קלה אשר נשענת בשני מוקדים על חיזוקי בטון. על אף ששטח בית הספר יכול לתפקד כגשר לציבור תושבי הכפר, שכבה נוספת תלויה מתחתיו ומאפשרת גישה חופשית וישירה, נטולת התערבות, למעוניינים לחצות את המרחק בזריזות.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-8GcZvHmX_7M/TbBWv48niaI/AAAAAAAAATM/QJwZeh3KPW8/s1600/107.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/-8GcZvHmX_7M/TbBWv48niaI/AAAAAAAAATM/QJwZeh3KPW8/s1600/107.jpg" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><span style="font-size: x-small;"><b>חזית קלה: לוחות עץ להעברת אויר ואור טבעי מסונן</b><br />(צילום: לי שאודונג)</span></td></tr></tbody></table><b>הפרוייקט הינו דוגמא להתנהגות אדריכלית המתבוננת לא רק כלפי צרכיו של לקוח ולריצויו אלא לצרכיה של קהילה שלמה, </b>תוך&nbsp;מציאת פתרונות ומיצוי גבוה של מחשבה על&nbsp;בחירת חומרים, על נקודות מגע בנוף ועל חלוקת הפרוגרמה לנפחים פרופורציונליים לתכליתם. נופך נוסף המתחדד בזכות אלו הוא הפיכתו של בית הספר הכפרי למרכז קהילתי, שלא לומר מרכז רוחני. הודות לגמישותו הופך בית הספר חליפות גם לחלל תיאטרון או לחלל התכנסויות עבור התושבים. גמישותו של המבנה אינה רק מילולית אלא גם מעשית: באחד מחללי בית הספר דלתות הזזה מתקפלות, מעין מחווה אמנותית-הסטורית, המאפשרת הגדלת החללים ואיחודם לשימוש רב תכליתי.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-uWu0yHqrsBQ/TbBWwzMOb4I/AAAAAAAAATQ/oHpqlSVhwgM/s1600/108.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="212" src="http://3.bp.blogspot.com/-uWu0yHqrsBQ/TbBWwzMOb4I/AAAAAAAAATQ/oHpqlSVhwgM/s320/108.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><span style="font-size: x-small;"><b>מגע בין ישן לחדש: מבנה הגשר מקנה חיזוק קונסטרוקטיבי<br />למונומנטים ההסטוריים בכפר לימי רוחות ורעידות אדמה</b>(צילום: לי שאודונג)</span><b><br /></b></td></tr></tbody></table><b>היבט נוסף המייחד את הפרוייקט הוא התייחסותו לאקלים המקומי ההפכפך שמאפיין&nbsp;את פוג'יאן, זה החושף לסכנה את המבנים ההסטוריים של הכפר המצויים בסמוך. </b>מעבר לכך שהגשר מחזיק קונסטרוקטיבית את עצמו - לרבות כל חלליו ולרבות גשר הולכי הרגל שתלוי תחתיו - הוא גם נותן חיזוק ליסודות המקדשים המצויים בצידי הנחל ורעידת אדמה קלה עשויה לגרום לקריסתם. עבור עונות בהן מזג האויר באיזור הינו קריר יחסית, עטוף המבנה בצעיף דקיק של לוחות עץ - המהווים כלפי חוץ את חזיתו הנראית לעין - וכלפי פנים מסננים אור שמש ומחדירים אויר הרים רענן.<br /><br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-OBQ7QrivEJA/TbBZcHI0pGI/AAAAAAAAATc/80CIifNF1yc/s1600/111.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/-OBQ7QrivEJA/TbBZcHI0pGI/AAAAAAAAATc/80CIifNF1yc/s1600/111.jpg" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b>מפרגן לצוות: האדריכל, לי שאודונג</b><br />מייצג רוח עכשווית באדריכלי סין הצעירים<br />(צילום: יח"צ)</span><br /><br /></td></tr></tbody></table><b>התכתבות בת מס' ימים עם האדריכל הסיני האחראי על התכנון משקפת את כל האספקטים אשר חסרים ככ' בעולם העיצוב המערבי, ובטח זה שבישראל:</b> קשב אמיתי ומקצועי לזולת, כבוד למסורת, כבוד לקהילה והרבה כבוד לחומר ולדרכי העבודה עימו. הטמעה של ערכי תכנון ירוקים אמיתיים ולא כאלו המיושמים תוך מחשבה מקדימה על מצגת הסיכום של הפרוייקט או על הפוטוגניות שלו. וגם פרגון כן ואמיתי וציון שמות כל אחד ואחת מהאדריכלים, הזוטרים והבכירים, אשר היו מעורבים בפרוייקט לכל אורך 3 שנות הקמתו. הפרט שמעיד על הכלל, מושג שנשחק כאן בטרם עת, אינו בגדר סיסמא אלא בגדר קו מחשבה חיובי המשורטט בדייקנות סינית. זוהי לא הדודה הרעה או המורה שמתריעה על התנהגות לא ראויה אצלנו,&nbsp;כמו שזו&nbsp;אצבע המצביעה כלפי אותו המקום שרצוי מאוד כי כבר נגיע אליו כאדריכלים וכבני אדם&nbsp;חושבים - היכנשהו בדרך.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-_GwDXJUx-bY/TbBWu1sYbJI/AAAAAAAAATI/R08bEgMlxmQ/s1600/106.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="273" src="http://2.bp.blogspot.com/-_GwDXJUx-bY/TbBWu1sYbJI/AAAAAAAAATI/R08bEgMlxmQ/s400/106.jpg" width="400" /></a></div><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-WYGWFCxUBic/TbBWxlrLPNI/AAAAAAAAATU/tJBsrkpchB4/s1600/109.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="266" src="http://3.bp.blogspot.com/-WYGWFCxUBic/TbBWxlrLPNI/AAAAAAAAATU/tJBsrkpchB4/s400/109.jpg" width="400" />&nbsp;</a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7133855510428634810?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-29024361080374389662011-03-01T04:10:00.000-08:002011-03-01T04:14:28.701-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://lh6.googleusercontent.com/-S2zkFuKGqFo/TWzevc58uGI/AAAAAAAAAR0/9d9mxKy-vbI/s1600/opera.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="240" src="https://lh6.googleusercontent.com/-S2zkFuKGqFo/TWzevc58uGI/AAAAAAAAAR0/9d9mxKy-vbI/s320/opera.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b>ויואלדי או נינה סימון?</b> לינקולן סנטר בשעת הדמדומים</span></td></tr></tbody></table>לכל בניין במנהטן כבוד מסוג אחר: האחד הכי גבוה, השני הכי גדול, השלישי הכי יקר. במקרה של לינקולן סנטר, מדובר בזכות ראשונים הסטורית. מאז הקמתו בשנת 59', הוא עדיין הקמפוס התרבותי המרכזי ביותר במנהטן, היוקרתי ביותר בארה"ב – והראשון שבו יושם הקונספט העירוני של ריכוז מס' מוסדות חינוך ומופעים מרכזיים בעיר מודרנית אחת ובתוך מתחם אחד; סטודנטים לאדריכלות ויזמים אוהבים לקרוא לזה "מרכז מדיה". מגה-מדיה.<br /><br /><a href="https://lh5.googleusercontent.com/-1CE3EVuaUTU/TWzZBVzTd0I/AAAAAAAAARw/lpuDwxrVtEU/s1600/jazz.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"></a><b>המרכז כולל בתוכו, אכן, כמה מוסדות משמעותיים לחיי העיר:</b> בית האופרה של המטרופוליטן, אולם התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, להקת המחול הקלאסי של ניו יורק, אולם להצגת מחזות זמר, מרכז הג'אז של מנהטן – ועוד. בשנים האחרונות הועלו בו למעלה מ-400 מופעים בכל שנה והוא הפך ארגון ציבורי המקיים במקביל למופעים מסחריים גם פעילות חינוכית בתחומי הבמה, מוציא לאור תכנים כתובים בעיתונות ובספרות ומשמש בית גידול לקבוצות רבות של יוצרים מקומיים וזרים.<br /><br />נפח פעילותו התרבותית של לינקולן סנטר גדל ב-50 השנים האחרונות במקביל למידותיו הפיזיות (סה"כ 61 דונם) ומוסדותיו זלגו גם למגרשי לווין סמוכים בעיר. באמצע שנות ה-90, בדומה למבנים רבים במנהטן, מובן היה למייסדיו שיש צורך בהגדרתו מחדש ובעיצובו המעודכן – תוך ראיית הפוטנציאל שטמון בו ל"התחדשות עירונית" כביכול, ופחות כבובת חרסינה אסתטית, מעין מובלעת בחלקה הצפוני-מרכזי של העיר. <b>למעשה, להבין כיום את עיצובו של לינקולן סנטר זה להבין מהו פרוייקט עירוני המצוי תחת דילמות של התפתחות אדריכלית כבר מיומו הראשון.</b><br /><b></b><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://lh5.googleusercontent.com/-1CE3EVuaUTU/TWzZBVzTd0I/AAAAAAAAARw/lpuDwxrVtEU/s1600/jazz.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="250" src="https://lh5.googleusercontent.com/-1CE3EVuaUTU/TWzZBVzTd0I/AAAAAAAAARw/lpuDwxrVtEU/s320/jazz.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b>ג'אז בלינקולן סנטר</b><br />חתך אקסונומטרי לתוספת בנייה מוצעת</span></td></tr></tbody></table><b>דימוי הירואי הוצמד למרכז ע"י הנשיא דאז, אייזנהאוור, שסבר כי תהיה לו "השפעה אדירה על השלום ועל ההבנה ברחבי העולם".</b> על רקע הבטחה זו מובן יותר – לפני הכל – מינון המסות והצורות הגדולות והמודרניסטיות שאפיינו את צורתו המקורית של המתחם: כיכר ריבועית מוגבהת ממפלס הרחוב (Jozy Robertson Plaza), המחובקת בשלושה צדדים ע"י מבנים גדולים המפנים כלפיה את חזיתותיהם מחופות הטרוורטין – ובמרכזה מזרקה גבוהה. כל אחד מהמבנים תוכנן ע"י אדריכל אחר (ביניהם מקס אברמוביץ' וליאם הריסון) ואת דגם הריצוף המקורי של הכיכר עיצב פיליפ ג'ונסון. מעבר לכך שהקמתו הראשונית של לינקולן היתה כרוכה בפינויים של עשרות אלפי איש שהתגוררו בכ-17 בלוקים שניצבו על המגרש, עיקר הביקורת בשיח האורבניסטי / אדריכלי כלפי המתחם סבבה במהלך השנים סביב חוסר התקשורת הצורני והפיזי בין הבניינים המרכיבים אותו – ואת סגירותו באופן כללי כלפי הולכי רגל מבחוץ.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><b><a href="https://lh4.googleusercontent.com/-I2AbNayZ8WE/TWzg_Qa2c-I/AAAAAAAAAR4/6MWajVecVDc/s1600/diller.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="240" src="https://lh4.googleusercontent.com/-I2AbNayZ8WE/TWzg_Qa2c-I/AAAAAAAAAR4/6MWajVecVDc/s320/diller.jpg" width="320" /></a></b></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><b>מדשאות לצלילי כינור</b>הדמיית הפרוייקט מאת Diller Scofidio + Renfro</span><b><br /></b></td></tr></tbody></table>גלגולו הנוכחי של הפרוייקט נמסר לידי משרד האדריכלים הניו יורקי, <b>Diller Scofidio + Renfro. </b>המשרד תכנן מבני ציבור שזכו בשנים האחרונות לחשיפה רחבה והוא מוכר בזכות תפישתו העיצובית-קונספטואלית, שבאה לידי ביטוי בדימויי אדריכלות חדשנית וחושנית הקריאים גם למי שאינו בעל מקצוע. רעיונם המרכזי במקרה זה היה לחזק את מעורבותו של הציבור במתרחש במתחם התרבות באמצעות תפישתו כרחוב (החל ממס' 65 וצפונה), באמצעות שימוש באפקטים שונים של שקיפות ובאמצעות ריכוך והנגשת צורתו המונומנטלית והנוקשה לקהל עכשווי וצעיר יותר. מעגן עצירה למכוניות, לדוגמא, הורד אל מתחת למפלס הרחוב ורחבת הכניסה הוגדלה על חשבונו. גשר שחיבר בין המתחם לבין בניין ביה"ס ג'וליארד הסמוך – בוטל, ובמקומו נוסף למתחם מבנה נמוך ורחב בעל גג משופע המשמש כמדשאה המחברת את קרביו של המתחם לרחוב. המבנה עצמו עתיד לשמש לפעילותה של קרן הקולנוע האמריקאית. מדרגות הכניסה לפלזה הורחבו ואלמנטים גרפיים של טקסט מואר נוספו להן. זוג מדשאות הותקנו משני צדדי גרם המדרגות, כהמשך לגג המשופע של תוספת הבנייה. המזרקה המרכזית הונמכה ונוספה לה מערכת שליטה דיגיטלית המשלבת מים ואור.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://lh6.googleusercontent.com/-KBhpYbkYDT0/TWzh-E1tIaI/AAAAAAAAAR8/BBkVkv1KnyI/s1600/diller4.jpeg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="257" src="https://lh6.googleusercontent.com/-KBhpYbkYDT0/TWzh-E1tIaI/AAAAAAAAAR8/BBkVkv1KnyI/s400/diller4.jpeg" width="400" /></a></div><br />כפי שניתן לראות, עיקר תכנונו החדש של המתחם מתמקד בשטחיו הציבוריים, הפתוחים והסגורים, אלו שמעל הקרקע ואלו שמתחתיה ולאורך הרחוב – ופחות נוגע במבנים המקוריים עצמם. בין אם מתוך כבוד אל הקיים או מתוך הימנעות פוליטית, מה שהיה בעבר קיפאונו של לינקולן סנטר בגודל ובפרופורציה עודן מעט והותאם לתקופה אחרת – אולם במהותו נשאר אותו הדבר.<br /><br /><b>לינקים מומלצים להמשך עיון:</b>אתר האדריכלים Diller Scofidio + Renfro:<br /><a href="http://www.dsrny.com/">http://www.dsrny.com/</a><br /><br />האתר הרשמי של לינקולן סנטר:<br /><a href="http://new.lincolncenter.org/live/">http://new.lincolncenter.org/live/</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-2902436108037438966?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-83976150077919615872011-01-19T08:38:00.000-08:002011-01-19T08:38:09.715-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcCIJxPm4I/AAAAAAAAAPU/H3yh26QUTlk/s1600/IMG_5555.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcCIJxPm4I/AAAAAAAAAPU/H3yh26QUTlk/s320/IMG_5555.JPG" width="220" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>תפר פה, טיפת דם שם</b><br />/ מרתה סטיוארט על מיטת הניתוחים<br />(מתוך הבלוג)</td></tr></tbody></table><b>איך מתחילים שנה ברגל שמאל? ננשכים ע"י בולדוג צרפתי ומבלים את הלילה בחדר מיון, בין השאר.</b> תשאלו את מרתה סטיוארט והיא תספר לכם על כך לפרטים. בשבוע שעבר, לאחר שחזרה הביתה מביקור בפלורידה, מרתה ננשכה בשפתה העליונה ע"י אחת מכלבותיה - שזינקה עליה מבוהלת בזמן שזו התכופפה כדי לתת לה נשיקה. מרתה נדהמה כשהתבוננה במראה אך - לדבריה - נשארה מפוקסת. היא נכנסה לרכב ונסעה למיון הכירורגי של ביה"ח ווסטצ'סטר הקרוב לחווילתה, ולא שכחה לקחת איתה מצלמה. מעט דם ושבעת התפרים שקיבלה במקום לא הפילו את רוחה, ושעות ספורות לאחר מכן היא חזרה הביתה ופרסמה מיד בבלוג שלה את הסיפור המלא והמפורט, ולצידו צילומים אינטימיים למדי של עצמה בביה"ח. מרתה אינה אדם ספונטני והחלטתה לפירסום זה היתה מודעת ומכוונת. היא עשתה זאת בגלל שידעה שבעת טרופה זו, מוטב לה לחשוף את הסיפור המלא כעדותה האנקדוטלית למקרה אותו היא מציגה בחיוך מאשר לתת חומר בעירה נוסף לספקולציות המרושעות שמתפרסמות עליה לאחרונה. לרגע אחד, צילומיה בחליפת אסיר כתומה בכלא אנדרסון הן כעין וכאפס לעומת צילומיה האישיים והמדממים בעודה שכובה על מיטת ניתוחים. היא נתנה לפוסט הזה כותרת מחוייכת: My Emergency Room Experience, ונראה ששוב - בכל הנוגע לחוש ההומור של סטיוארט, הדיעות הן רבות.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcPGcAUH3I/AAAAAAAAAPY/X52DpUtdNrg/s1600/marthastewart1.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="226" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcPGcAUH3I/AAAAAAAAAPY/X52DpUtdNrg/s320/marthastewart1.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>העיקר זו התקווה שבלב</b><br />/ מרתה באולפן הטלויזיה שלה במנהטן</td></tr></tbody></table>אם יש דבר בטוח באותה אנקדוטה, הרי זו העובדה שסטיוארט וחברתה עומדים בפני שנה מאתגרת במיוחד. על רקע נתוני רייטינג מאכזבים ועדיין-מדרדרים לתכנית הטלויזיה שלה, <b>The Martha Show</b> (ולרצועת השידור הארוכה שלה בערוץ הולמרק בכלל), החברה צפויה ע"פ תחזיות אנליסטים להפסיד בשנת 2011 כ-10 מליון דולר, ביחס לסך הכנסות של 230 מליון דולר בלבד. ע"פ נתוני מדד נילסן, שיעורי הצפייה במרתה התרסקו ב-70% יחסית לשנה שעברה, מאז חתימת החוזה עם הולמרק. למרות שכל תכנית משודרת 3 פעמים ביום, הרייטינג המצטבר עדיין אינו עונה על המצופה והפקת התכנית עצמה הינה בשלב זה כמעט בגדר הפסד. אולם לא רק רייטינג נמוך הוא הסיבה לשנה הקשה שבפתח: גם החזית הקמעונאית של מרתה אינה נראית מזהירה, וזוהי החזית המייצרת למעלה מ-50% מהכנסותיה. מכירת קו מוצרים הנושא את שם המותג שלה ברשת בתי הכלבו Macy's מצויה בהאטה מתמדת, ומעל עתידם של 2 קווים נוספים, ברשתות Pet Smart (ציוד לחיות מחמד) ו-Home Depot (צבעי קיר, ריהוט גן וכלי עבודה) מרחף סימן שאלה גדול.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcP59gp_SI/AAAAAAAAAPc/weoxk1vAONU/s1600/chocolate.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcP59gp_SI/AAAAAAAAAPc/weoxk1vAONU/s320/chocolate.jpg" width="241" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>עתיד מתוק: מגזין פברואר 2011</b><br />גם מודפס וגם דיגיטלי / Living</td></tr></tbody></table>לחזיתות אלו מיתוסף תפקודה של מרתה כבית הוצאה לאור של ספרים ומגזינים. עם מעבר קהל הקוראים לפורמט דיגיטלי ולאינטרנט חלה ירידה בפופולריות של הכתבים המודפסים אותם היא מנפיקה, במקביל לירידה בביקושים לקניית שטחי פרסום מודפסים. החברה הפנימה זאת בתחילת 2010 והורידה את מחירי הפרסום כדי למנוע נפילת ההו"ל, ונראה כעת שדווקא כאן הושגה התייצבות מסויימת.<br /><br />נוכחותה האסרטיבית של מרתה באינטרנט היא ככל הנראה המנוע שמסמן לה, וגם זאת בערבון מוגבל, את האור בקצה המנהרה. לאחר שברור כי הקצתה משאבים רבים להקמת פורמט דיגיטלי יחיד מסוגו וחסר-תקדים למגזין <b>Living </b>בטאבלט אייפד (בשיתוף פעולה עם Apple), מרתה מיישמת את הבטחתה מזה שנים למקד את כובד פעילותה - אונליין. נראה שבתוך זמן קצר לא רק שמתחרים רבים יחקו את הפורמט, לא פלא גם יהיה אם הדפסתו שחור על גבי נייר תיעצר לחלוטין. עלייה של 13% במספר הגולשים לאתריה השונים של מרתה היא רמז מעודד. עם זאת, חטיבת האונליין מהווה רק 10% מפעילות החברה - נתח זעיר מדי בינתיים בכדי לחרוץ גורלות.&nbsp; <br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcTGWh_jfI/AAAAAAAAAPg/bpAO8atgNn8/s1600/martha.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTcTGWh_jfI/AAAAAAAAAPg/bpAO8atgNn8/s320/martha.jpg" width="220" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>בדרך לישראל?</b><br />/ מרתה סטיוארט משוטטת בעולם</td></tr></tbody></table>כחברה ציבורית בעלת שקיפות מלאה ומבנה הררכי, מרתה סטיוארט חשופה למערך ציפיות מורכב בשנה העומדת בפתח. בבעלותה כעת 51% מ-MSLO ויש לה רוב מכריע בקבלת כל החלטה. אחת מאותן החלטות היתה הודעתה אתמול (18.1) על הנחיית תוכנית טלויזיה חדשה בערוץ הולמרק, Marha Bakes, שתורכב מסדרת שיעורי הנחייה בתחום האפייה המסורתית. לא ידוע אם התכנית תחליף את תכנית האירוח היומית שלה או תכנית אחרת ברצועת השידור שבבעלותה - או שתיתוסף אליהן. בנוסף, החל מהחודש הקרוב יתפרסם מגזין Living במתכונת כפולה, גם כמגזין מודפס וגם כמגזין דיגיטלי משודרג עם איכויות וידאו ושמע שלא ניתן לקבלן במהדורתו הרגילה. ללא ספק, פעילותה של מרתה סטיוארט מנווטת כעת באופן מחושב וזהיר. בשיחה שקיימתי איתה בתחילת החודש באולפנה בניו יורק, שאלתי אותה בין השאר על פעילותה בשנה הקרובה, על הפוטנציאל הגלובלי של המותג ועל הבטחתה שטרם נתקיימה לבקר בארץ. "מי יודע", היא ענתה לי. "מצפה לנו שנה עסוקה במיוחד עם תכניות רבות, ואני מאוד מקווה שאגיע במהלכה לבקר גם בישראל". עבורה ועבורנו יש לקוות: בשנה הבאה בירושלים הבנויה.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-8397615007791961587?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-46653395221791967782011-01-19T06:00:00.000-08:002011-01-19T06:11:40.314-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTW-e1ssadI/AAAAAAAAAPI/BAy814agJmI/s1600/chrysler_building_1930.jpeg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTW-e1ssadI/AAAAAAAAAPI/BAy814agJmI/s320/chrysler_building_1930.jpeg" width="244" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>עגילי יהלום וכוסית מרטיני</b><br />/ The Chrysler Building</td></tr></tbody></table><b>לא צריך להיות גאון כדי לזהות מיהו מסמר הערב במסיבת קוקטייל חגיגית: לבושו המהודר, שפתו הקולחת ומיקומו המרכזי בקהל אומרים מהי חשיבותו, מקומו ויכולותיו. מראה חיצוני הוא הכל.</b> בכל הנוגע לגורדי שחקים, המציאות דומה למדי. אם אתם בניין ואתם רוצים להתבלט, התנהגו כמו מופע ראווה תחרותי. יוקרתי כלפי חוץ, מהודר כלפי פנים, נישא לגובה ונראה למרחקים - הפורמולה העקרונית פשוטה למדי. במנהטן, כידוע, צורות רבות לה. יש הסבורים שה-<b>Chrysler Building</b> הוא אחת הדוגמאות המעודנות בעיר לאדריכלות המאה ה-20 שעוצבה בסגנון הארט דקו, אולם למעשה - התבלטותו היא פועל יוצא של צורה אקסטרווגנטית וגודל. אין פגם בכך שהוא מיישם את כל כללי המשחק הנהוגים: אש ועשן, זהב נוצץ ויהלומים. האמת החיצונית - מדברת בעד עצמה.<br /><br />&nbsp;הבניין, שתוכנן ע"י האדריכל <b>וויליאם ואן-אלן, </b>הוקם בשנת 1931 בהזמנת ענקית הרכב האמריקאית <b>קרייזלר.</b> מיקומו המרכזי בפינת רח' 42 ושד' לקסינגטון (לב העיר) חייב התייחסות מיוחדת לעיצוב החזיתות, והנחיית המזמינים היתה להשתמש במתכות שיאזכרו את צורת מכוניות המותג. תכניתו האדריכלית של המגדל הינה ריבועית ופשוטה; הוא בנוי אבן ומחופה בכל 77 קומותיו במתכות מסוגים שונים אשר עובדו לצורות זיג-זג מחזירות אור בסגנון הארט-דקו ובחלוקה לסדרות של קומות. סימן ההיכר של הבניין הוא בעיקר סיומתו המחודדת המדורגת, דמויית כתר. מדובר ב-7 קמרונות מצולבים המשתלבים האחד בתוך השני כלפי מעלה ומחופים בנירוסטה. הם מקושטים בקצותיהם בדמויות גרגולים, מפלצות גותיות דרמטיות שמופיעות בד"כ במבני כנסייה אירופאיים של ימי הביניים. סיומת זו לבניין נשמרה בסוד לאורך תקופה ארוכה שבמהלכה הובלה, הורכבה וכוסתה - עד לחנוכת הבית. התייחסותו העיצובית של ואן-אלן לימי הביניים באה לידי ביטוי גם בגובהו של הבניין, שרק לתקופה של 11 חודשים נהנה ממעמד הבניין הגבוה ביותר בעולם. כיום, הוא השלישי בגובהו במנהטן.<br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTbmVkVCNxI/AAAAAAAAAPM/oiKv00Anpqc/s1600/cloud.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="171" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTbmVkVCNxI/AAAAAAAAAPM/oiKv00Anpqc/s400/cloud.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>מחפשים אולם לבר-מצווה?</b>&nbsp; | מועדון הסילון של ה-Cloud Club</td></tr></tbody></table><br />ענן האליטיזם שאפיין את בניין קרייזלר ב-30 שנותיו הראשונות הגיע לשיאו במועדון חברים סגור שעוצב במיוחד לבקשת בעלי הבית בקומות 66-68. <b>The Cloud Club </b>היה מעין שילוב של חדר אוכל קצינים, מספרה ובר אלכוהולי - לגברים בלבד, במה שהיה אז המועדון הגבוה ביותר בעולם. הוא עוצב, כמו הבניין, בשילוב הסגנונות גותי ומודרניסטי - ובמיטב החומרים. קירותיו של המועדון, בכל המפלסים, כוסו בציורי קיר של רקיעים כחולים מלאי עננים בשרניים ואינסופיים - משל היו בכנסייה מסורתית של ימי הביניים. חברי המועדון היו בכירי החברות שאכלסו את הבניין ומקורביהם, ששילמו מאות דולרים בכדי להיות חברים בו והגיעו אליו לארוחות צהריים. ניתן היה לארח בו עד 80 איש בלבד בו זמנית. רק במהלך שנות ה-70 עזבו דייריו המקוריים את הבניין והמועדון נסגר ב-1979. מאז נותרו מרבית חללי הפנים כשהיו, הצעות אינספור לפתיחתו מחדש של המועדון קמו ונפלו, ואף אחד מהן לא מומשה. למעשה, בעלי הבניין הנוכחיים (סעודיים, כמובן) עדיין מחפשים אחר דייר אשר ירים כפפה זו וישיב עטרה ליושנה.<br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTW9PVpNdRI/AAAAAAAAAPE/extY3wJ5Dg4/s1600/1293134408-chrysler-floors-6-10.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTW9PVpNdRI/AAAAAAAAAPE/extY3wJ5Dg4/s320/1293134408-chrysler-floors-6-10.jpg" width="316" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>תכנית מודרניסטית, חזות גותית</b>&nbsp; |&nbsp; קומה טיפוסית</td></tr></tbody></table><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTbnzRfMXkI/AAAAAAAAAPQ/BVbyWyKPuuA/s1600/e8748image1.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="250" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TTbnzRfMXkI/AAAAAAAAAPQ/BVbyWyKPuuA/s320/e8748image1.jpg" width="320" /></a></div>פרט מעניין נוסף בבניין הוא עיצוב <b>חלל הכניסה. </b>זהו חלל משולש המואר באמצעות גופים לינאריים קרים, דמויי וילונות גבוהים. קירותיו מחופים לוחות שיש בגוונים משולבים של אדום ובז'. מסגרות פלדה שיוצרו במיוחד עבור חלל זה מעטרות כל לוח זכוכית בחזיתות הבניין וכן את דלפק הקבלה. במעבר למעליות הבניין, חיפויי לוחות עץ מלא. בין עומס החומרים, צורתו ונתוניו הפיזיים - נתקבל לובי מפתיע וצבעוני אך גם חשוך מאוד ובעייתי. לפני כ-10 שנים הוחלט לשפצו, להחליף את גופי התאורה (בנוסף לתאורת חוץ לילית לבניין שהיתוספה בשלב זה) ולשחזר את אחד מציורי הקיר הגדולים שבבניין, ובו ציור החזית שמאז שנות ה-70 כמעט שנעלם מן העין. בשל גובהו, הציור שכעת מואר נותן לחלל הכניסה תחושת גובה ומרחב. חבל שציבור כה מצומצם של מבקרים נהנים ממנו בימים אלו, שכן מאז שנות ה-70 הבניין סגור לציבור הרחב והמצפה שתוכנן כחלק ממערך הקומות העליונות כבר אינו פעיל.<br /><br />שיפוץ הבניין (2000) מחדד את עיצובו הייחודי של ואן אלן, שהתקשרותו עם חברת קרייזלר בסוף הפרוייקט הסתיימה בתביעה משפטית ענקית ומתוקשרת ובכך שלא זכה לקבל בסופו של יום את שכר הטירחה על עבודתו. על רקע המיתון העולמי שפרץ מיד עם הקמתו של בניין קרייזלר, הוא גם לא זכה לתכנן מבנים משמעותיים נוספים כמוהו עד סוף חייו. התובנה על כך שנוכחותו בעיר אינה דומה לשום דבר אחר הגיעה מאוחר, כמו תמיד. מעמדו הנוכחי של הבניין כאיקונה טלוויזיונית מפורסמת היא ככל הנראה שכרו, וכל שנותר לו כעת הוא להתהפך בקברו ואולי לחייך - בשביעות רצון.<br /><br /><b>The Chrysler Building</b><br />405 Lexington Ave., New York</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-4665339522179196778?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-4246831912754942422010-12-12T11:02:00.000-08:002010-12-12T11:02:17.079-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUZLifBzQI/AAAAAAAAAOc/IugzT4u3f2A/s1600/800px-NYP_LOC2.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="227" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUZLifBzQI/AAAAAAAAAOc/IugzT4u3f2A/s320/800px-NYP_LOC2.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>עבר מואר, הווה מחילתי</b> | Penn Station בימי הזהר האבודים</td></tr></tbody></table>תרכיז עירוני מיוחד ממתין לנוסע הרכבת שקרונה מגיע לתחנת הרכבת Penn בניו יורק: יש בה מספר שפות שמדוברות בקול רם, במקביל לכרוז רך ולצלצול פעמונים; מוסיקת רקע של נגני רחוב ספונטניים; ריח של דלק רכבות מהול בניחוחות מטבח עם לחמניות אפויות, עוף מוקפץ וגלידה מתוקה; עשן סיגריות, קיטור ואלפי אנשים שמתרוצצים עם עיתון ביד ממעבר למעבר, בדרכם למעלה - אל הרחוב, או למטה - למדרגות הרציף. מעבר לכל ההתרגשות, יש שם גם בניין עם עבר מפואר - ועתיד מסקרן.<br /><br /><strong>הפרט המעניין ביותר לגבי תחנת הרכבת Penn קשור בעברה המונומנטלי ובגלגול שעברה עד לצורתה הנוכחית.</strong> נותר רק להתענג על צילומי התחנה המקורית, עם תיקרת הזכוכית העצומה וקשתות הפלדה שאפיינו אותה: לוקסוס אדריכלי שעם עליית שווי הקרקעות במנהטן באמצע המאה - פינה את מקומו לטובת שימושי קרקע חדשים. Amtrak, תאגיד התחבורה האמריקאי ובעל הבית,&nbsp;הבין בשנות ה-50 שעליו&nbsp;למקסם את זכויותיו במגרש (בלוק שלם במרכז העיר) והחליט לבצע במקום שיפוץ רציני. במסגרת השיפוץ הורדה כל תחנת הרכבת אל מתחת לקרקע - ומעליה הורמו&nbsp;3 מבנים: שני מגדלי משרדים (1 Penn Plaza) ולצידם ארנת ספורט ומופעים מונומנטלית לא פחות (Madison Square Garden).<br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUb5QMB3jI/AAAAAAAAAOw/UYxlhgsHfJs/s1600/300px-Penn_Station_NYC_main_entrance.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUb5QMB3jI/AAAAAAAAAOw/UYxlhgsHfJs/s1600/300px-Penn_Station_NYC_main_entrance.jpg" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>מאיגרא רמא לקומפלס תת קרקעי</b><br />Penn Station במצבה הנוכחי</td></tr></tbody></table>&nbsp;עדיין, לאחר שחלקה הגדול נהרס וגודלה קטן ביחס למבנה המקורי, פן סטיישן היא אחת מתחנות הרכבת הגדולות והעמוסות בעולם, והבנת קני המידה הפיזיים והאנושיים עבורם תוכננה היא המפתח לקריאתה האדריכלית.<span class="size2"><span lang="HE" style="font-family: 'Arial','sans-serif';"> משמעותה הפיזית של התחנה אינה רק עירונית: היא אמנם נמצאת במרכז העיר - מתחת לפני הקרקע של פלאזה עירונית רחבה בין הרחובות 33 ו-34 לבין השדירות השביעית והשמינית, אך מעבר לכך - מיקומה אסטרטגי משום שהיא גם ניצבת במרכזו של ציר פסי רכבת המקבילים גיאוגרפית לחוף המזרחי של ארה"ב, ונמשכים מוושינגטון (בדרום) לבוסטון (בצפון).</span></span><br /><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt;"><br /></div><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUZ1eVqVrI/AAAAAAAAAOg/mjwLDnW69_I/s1600/Penn_Station1.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="248" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUZ1eVqVrI/AAAAAAAAAOg/mjwLDnW69_I/s320/Penn_Station1.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>חלל מרכזי רחב ותאורה טבעית</b> | Penn Station של ראשית המאה</td></tr></tbody></table><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt;"><span class="size2"><b><span lang="HE" style="font-family: 'Arial','sans-serif';">אדריכלי הבניין המקורי, כמו אדריכלים אמריקאיים רבים שטבעו את חותמם במנהטן ונעלמו אל תהומות הנשייה, הם השלישייה מק'ים, מאד וווייט.&nbsp;</span></b><span lang="HE" style="font-family: 'Arial','sans-serif';">הבניין המקורי שתכננה השלישייה (1910) על רקע אמצעי התחבורה המקובל ביותר לתקופתו (רכבות) - אמור היה לתפקד כשער כניסה מרכזי וגרנדיוזי לעיר ניו יורק. השאיפות היו רבות ודבר לא נחסך: עמודי פלדה נוצקו במיוחד בכדי שיוכלו להתנשא למלוא גובה החלל, כאשר תיקרת זכוכית עצומה הורמה מעליו ושטפה את הטרמינל באור שמש טבעי; העמודים חופו בשיש ועוטרו בכותרות ובקישוטים דוריים, קלאסיים וקורינתיים על מנת להדגיש את מקור השראת האדריכלים לעיצוב הבניין, לא פחות - באמפריה ההסטורית. למעשה, בזמן הקמתו - היה הטרמינל של פן סטיישן החלל הציבורי הסגור הגדול ביותר בעולם, ושטחו&nbsp;28,000 מ"ר.</span></span></div><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUaZq_AT3I/AAAAAAAAAOk/-vsLGB7x7yA/s1600/penn_station_interior_steel.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUaZq_AT3I/AAAAAAAAAOk/-vsLGB7x7yA/s320/penn_station_interior_steel.jpg" width="171" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>השעון נשאר</b><br />Penn בימי הזוהר של הרכבות</td></tr></tbody></table><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt;"><span class="size2"><span lang="HE" style="font-family: 'Arial','sans-serif';">שינויים בצריכת תחבורה רכבתית, עליית ערך קרקע והתחזקותה של התנועה המודרניסטית, כמו גם כניסתם של מושגים חדשים בתכנון עירוני ("התחדשות אורבנית" הוא אחד מהם) - הם שהובילו לדיון ציבורי חסר תקדים בנוגע לרלוונטיות של תחנת פן המקורית וגורלה. הסטוריון האדריכלות <strong>וינסנט סקאלי </strong>מאוניברסיטת ייל טען בזמנו&nbsp; ש<em>"עם הריסת התחנה, אותו אדם שנכנס לעיר בעבר כמו מלך - ייכנס אליה כעת כמו עכבר". &nbsp;</em>בסופו של הדיון,&nbsp;חרף הביקורת העניפה והתקשורת הסוערת שליבתה אותו - הוחלט להרוס את התחנה ולהחליפה בטרמינל תת קרקעי מודרני, קטן ופונקציונלי יותר.&nbsp;כיום, לבד ממקבץ צילומים רומנטיים (חלקם מופיעים כאן),&nbsp;לא נותר&nbsp;ממנה זכר. היתה זו תחילתו של תהליך שבו הבין הציבור האמריקאי את חשיבות נכסיו האדריכליים מראשית המאה, לטובה ולשלילה, ובעקבותיו הגיעה גם ראשיתה של חקיקה מסודרת בכל הקשור בתחום השימור.&nbsp;&nbsp;</span></span></div>זמן קצר לאחר קבלת ההחלטה פונתה התחנה הישנה ובשנות ה-60 הוקם הטרמינל החדש (בתכנונו של אדריכל נוסף האנונימי לעולם, צ'רלס לוקמן). אין&nbsp;סיבה להשוות בין תחנת Penn המקורית לבין טרמינל הרכבת הנוכחי הניצב במקומה. הטרמינל החדש שופץ בשלבים מס' פעמים מיום הקמתו, לאחרונה ב-2009. שני אלמנטים מקוריים בלבד שולבו בתחנה המודרנית: ציור קיר ענק המצוי בסמוך למדרגות הכניסה ושעון בן 4 צדדים התלוי מעליהן. חללה הפנימי של התחנה מואר באופן מלאכותי ורבים מבקרים את אופיה ה'מחילתי' והחשוך. <br />&nbsp;מעבר לכך, מסתמן שהעומס היומיומי על התחנה הופך אותה פעמים רבות לא אטרקטיבית ולא יעילה. תכניות המתגלגלות במשרדי עיריית ניו יורק בשנים האחרונות מגלות את עתידה, אשר נראה - שוב - מעט יותר מבטיח ומואר. ההצעה הנבחרת (משנת 2006) לטרמינל פן החדש והמעודכן הינו באחריות משולבת של מספר משרדי אדריכלים מובילים: SOM, ג'יימס קרפנטר ונורמן פוסטר.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUapUyK5JI/AAAAAAAAAOo/7Nle10Ds4RU/s1600/20060427-penn_station_04.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><br /></a></div><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUaxXQgVTI/AAAAAAAAAOs/XcFKBvyY0hw/s1600/penn2.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="155" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TQUaxXQgVTI/AAAAAAAAAOs/XcFKBvyY0hw/s320/penn2.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>עתיד מבטיח</b>&nbsp; |&nbsp; מתחם התחבורה החדש Farley (הדמייה)</td></tr></tbody></table><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt;">בתכנון החדש קומפלקס תחבורה ענק, המרוכז תחת מבנה ציבור שלא יחליף את תחנת פן הנוכחית אלא יהווה הרחבה נגישה שלה - בבלוק הסמוך, בתוך מבנה הדואר הענק Farley. המתחם זכה למימון ממשלתי מלא ויוקם בשלבים. בצמוד לו יוקם גורד שחקים חדש בתכנון משרד KPF, אשר גובהו יחצה את קו הגובה של מגדל Empire State, הממוקם בקירבת מקום. עבודות התשתית להקמת מתחם התחנה החדש של ניו יורק החלו בחודשים האחרונים, לאחר עיכובים בירוקרטיים של מספר שנים לא מבוטל במחלקת ההנדסה, ובדיוק 100 שנה לאחר חניכת מבנה תחנת Penn המקורי. בתחנה החדשה אזכורים אדריכליים רבים למבנה המקורי, על תיקרת הזכוכית המפורסמת שלו, על שיטת הארתו הטבעית ועל החלל המרכזי הרחב אשר יושתל בליבו של בית הדואר הקלאסי, שיוותר לעיטוריו ולעמודיו הקלאסיים-לכאורה, כחזית שכולה הסטוריה קצרצרה. כה קצרה, למעשה, שבה אין מקום גם למבנה נוסף שתוכנן ע"י טריו האדריכלים המקורי של פן, מלון פנסילבניה, המיועד כעת להריסה. בכך ייסתם הגולל סופית על עבודתם בעיר. תהילת עולם, בהקשר הנוכחי, אינה עוד רלוונטית.<span class="size2"><span lang="HE" style="font-family: 'Arial','sans-serif';"></span></span><span class="size2"><span lang="HE" style="font-family: 'Arial','sans-serif';"><br /></span></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-424683191275494242?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-69852112767911490482010-11-19T02:58:00.000-08:002010-11-19T03:14:19.290-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZVpUKClVI/AAAAAAAAAOM/F1whY3hJ9vo/s1600/radio6.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a><b>בין אם הוא אכן הגדול ביותר ומבלי לדרגו בסולם הקלאסיקות שהאדריכלות האמריקאית נוטה לחבב, Radio City Music Hall הוא אחד המבנים המשמעותיים בניו יורק, והוא דוגמא מובהקת לאופן שבו בא לידי ביטוי סגנון הארט-דקו בשנות ה-30. חגיגות יום הולדתו ה-78, המתקיימות כבכל שנה בסמוך לחג המולד, הן הזדמנות להתבונן בו מקרוב.</b></div><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZM76fWJnI/AAAAAAAAANw/MsVNeSO50NA/s1600/radio4.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="300" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZM76fWJnI/AAAAAAAAANw/MsVNeSO50NA/s400/radio4.jpg" width="400" /></a></td></tr><tr align="center"><td class="tr-caption"><b>קלאסיקה אמריקאית</b><br />Radio City Music Hall מקושט לחג המולד</td></tr></tbody></table><b>&nbsp;אדוארד דורל-סטון, </b>אדריכל אמריקאי שלא זכה לתהילת עולם, הוא האחראי על תכנונו של הבניין. במקביל אליו בוצע עיצוב הפנים הגרנדיוזי, שהוא גולת הכותרת של הבניין עד היום, ע"י המעצב התעשייתי <b>דונלד דסקי </b>בסגנון הארט-דקו. על אף שבמקור תוכנן הבניין כאולם למופעי אופרה, דייריו הראשונים היו משרדי איגוד הרדיו האמריקאי ומכאן שמו.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZVpUKClVI/AAAAAAAAAOM/F1whY3hJ9vo/s1600/radio6.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="143" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZVpUKClVI/AAAAAAAAAOM/F1whY3hJ9vo/s200/radio6.jpg" width="200" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><div style="text-align: right;"><b>חלל הכניסה</b></div><div style="text-align: right;">עשרות בעלי מלאכה השתתפו בהקמה</div></td></tr></tbody></table><div style="text-align: right;">רדיו-סיטי הוא חלק מתוך מתחם <b>Rockefeller Center,</b> הכולל גם את אולפני הטלויזיה של תחנת NBC. לתקופתו וגם במונחים אקטואליים של תכנון עירוני, מדובר במתחם גדול מאוד ושטחו כ-50 דונם, בלוק שלם, במרכז העיר. כל נתון מספרי לגביו היה בזמן חניכת הבניין בגדר חדשה מרעישה: רוחב הבמה כ-20 מטר ועומקה כ-44 מטר. באולם כ-6000 מושבים, הכמות הגבוהה ביותר לאולם מופעים סגור. גם גובהו של האולם שבר שיא: כ-26 מטר. מערכת מעליות משוכללת וחזקה ניצבת מתחת לבמה המרכזית המפורסמת, שבחזיתה נראית כבעלת צורת קשת מדורגת – דמויית שמש. וילון מוזהב המכסה אותה הוא עד כה הגדול ביותר בעולם.</div><br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZP1VHvhdI/AAAAAAAAAOA/KSEmzdsIz3Y/s1600/radio1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="267" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZP1VHvhdI/AAAAAAAAAOA/KSEmzdsIz3Y/s400/radio1.jpg" width="400" />&nbsp;</a></td><td style="text-align: center;"></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>השמש העולה</b><br />במת האולם העצומה והוילון הגדול בעולם</td></tr></tbody></table><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZSNenM_LI/AAAAAAAAAOE/4-JDZAbpMQc/s1600/radio9.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZSNenM_LI/AAAAAAAAAOE/4-JDZAbpMQc/s320/radio9.jpg" width="230" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><b>הדפסים מעולם המוסיקה</b><br />שטיחים, ציורי קיר ושנדלירים בחלל הכניסה</td></tr></tbody></table><b>בעיצוב הפנים קיבל דסקי החלטה שלא להשתמש באלמנטים דקורטיביים מתקופת הרוקוקו, אשר בזמנו היו מקובלים בעיצוב מבנים מסוג זה.</b> במקום, הוא החליט להשתמש בשפה העיצובית שאפיינה אז אולמות אירופאיים והתאפיינה בקווים גיאומטריים ובשילוב חומרים אחר: זכוכית, אלומיניום וברזל בגוון זהב צהוב. התוצאה היא מראה המשרה <b>אווירת נשף בורגני מפואר:</b> קירותיו של האולם ושל חלל הכניסה מכוסים בטפטים מצויירים, בלוחות שיש מבריקים, בשעם, בעור ובשטיחים שדגמיהם עוצבו בצורות שונות המבוססות על כלי נגינה. בסה"כ, יותר מ-30 חללי המתנה ואירוח, חדרי עישון, שירותים ופואייה רחב ידיים נותנים לבניין את מראהו החגיגי והתיאטרלי. דסקי גייס לצורך המשימה עשרות ציירים ואמנים, מעצבי טקסטיל ובעלי מלאכה שתפרו כל רכיב במיוחד להזמנתו. ביחס לקשר שבין פנים לחוץ, מדובר בשילוב שאפיין את האדריכלות האמריקאית של שנות ה-30: צורתו החיצונית של הבניין מודרניסטית לכל דבר, נקייה מקישוטים ונטולת מניירות – ואילו עיצובו מבפנים נעשה בהשראת עולם המושגים האירופאי של התקופה, ברוח הארט-דקו ותוך שילוב אלמנטים מאמנות מקומית-עכשווית דאז.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZTL5sSVrI/AAAAAAAAAOI/P4doCMRxWn0/s1600/haf5.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="125" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZTL5sSVrI/AAAAAAAAAOI/P4doCMRxWn0/s200/haf5.jpg" width="200" /></a></td></tr><tr align="right"><td class="tr-caption"><b>גאווה לאומית</b><br />אמנות מקומית באחד מחדרי הלאונג'</td></tr></tbody></table><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZNjY4rSCI/AAAAAAAAAN0/B4fVW1YXIGg/s1600/radio10.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="161" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZNjY4rSCI/AAAAAAAAAN0/B4fVW1YXIGg/s200/radio10.jpg" width="200" /></a><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZNjY4rSCI/AAAAAAAAAN0/B4fVW1YXIGg/s1600/radio10.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a>דרכו של רדיו-סיטי לתהילת עולם לא היתה קלה. למעשה, המבנה ראה לא אחת עליות ומורדות. ראשית, מיד לאחר פתיחתו בשנת 1932 (במופע חגיגי של להקת המחול מרת'ה גראהם), הוחלט להסב את שימושו מאולם מופעים לאולם קולנוע. היה זה תחת צל המשבר הכלכלי הגדול בארה"ב ונראה היה שהקרנות סרטים יתאימו יותר לרוח התקופה. שנית, כמעט 40 שנה לאחר הקמתו, בשנות ה-70, חלה תפנית בציפיות הקהל מסגנון עיצובם של תיאטראות – במנהטן בפרט. קיומו של רדיו-סיטי, שחדל מלעמוד בסטנדרטים ומראהו נתפש כמיושן ולא אופנתי, עמד בסימן שאלה והעירייה שקלה להסב אותו לבניין משרדים. כמו בסרטים, הוא ניצל בדרמטיות לאחר מאבק ציבורי שהביא להכרתו כמבנה לשימור (בזכות עיצוב הפנים) ולבסוף גם לשיפוץ רחב היקף ולחניכתו מחדש בשנת 2000. השיפוץ נמשך שבעה חודשים וגזירת הסרט נעשתה ע"י אדריכל חדש.<br /><br />יותר מכל, רדיו סיטי הוא אייקון של מסורת אמריקאית ואקסטרווגנטיות. במרכזו של מופע מיוחד, המועלה בו מדי שנה, נמצאות להקת רקדניות ה- Rockettes. הרוקטס הן הכלאה של רוח נוצרית בניחוח ישואי וארוטיקה רכה לכל המשפחה, והן מלוות את הבניין עוד מימיו הראשונים: בכדי לרומם את רוח הקהל, הוקמה להקת רקדניות סקסיות אשר תפסה את מלוא רוחב הבמה בשורה רוחבית של ריקוד קן-קן חגיגי טרום ההקרנה. הן נקראו בהתחלה Roxyettes (ע"ש סמואל רות'פל – בעל הבית המפורסם בכינויו Roxy). <br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZWFAxVT8I/AAAAAAAAAOQ/TZWB6yOhOQA/s1600/radio7.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZWFAxVT8I/AAAAAAAAAOQ/TZWB6yOhOQA/s320/radio7.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>במת ענק</b><br />מערכת המעליות המשוכללת הקדימה כל אולם מופעים אחר</td></tr></tbody></table>הצלחתן היתה כה גדולה עד שהפכו לסימן ההיכר של רדיו סיטי, וגם כיום הן מככבות כאטרקציית האירוע העיקרי שמתקיים בו – The Radio City Christmas Spectacular, מופע ססגוני וקיטשי לכל המשפחה: אורות וצבעים, מוסיקה ואפקטים של סיפורת נוצרית עם טעם של פעם. בשאר ימי השנה מתקיימות באולם בעיקר הופעות חיות והקלטות טלויזיה לטקסי פרסים שונים.<br /><br />ללא נימה של ביקורת כלפי נטייתה של האדריכלות האמריקאית להעתיק, לשכפל, ללעוס ולהתרברב – בניין הרדיו סיטי הוא בבחינת לקסיקון מקוצר לתולדותיו של עשור ייחודי בעולם העיצוב. מעבר להנאה שבקריאת תפאורתו הכוללת לגופה המפורט, הוא מאפשר לתפוש את רוח תקופת הקמתו על היבטיה הכלכליים, החברתיים והתרבותיים בצורה ברורה למדי. דווקא כיום, כולנו יכולים להזדהות עם רוח זו – ואולי כך גם להנות מהבניין מעט יותר.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZPUuEuAFI/AAAAAAAAAN8/HPquyF1g8Pw/s1600/radio8.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="176" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOZPUuEuAFI/AAAAAAAAAN8/HPquyF1g8Pw/s320/radio8.jpg" width="320" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כמו פעם</b><br />Rockettes במופע חג המולד</td></tr></tbody></table><br /><br /><b>Radio City Music Hall</b><br />1260 6th Avenue<br />New York, NY</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-6985211276791149048?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-73150005791659877352010-11-15T12:03:00.000-08:002010-11-15T12:17:39.461-08:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGH6hpKyrI/AAAAAAAAANg/MJ_mN-9Z6HE/s1600/december_cover.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGH6hpKyrI/AAAAAAAAANg/MJ_mN-9Z6HE/s320/december_cover.jpg" width="250" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>חוגגת 20 שנה</b><br />מרתה סטיוארט על גליון דצמבר 2010<br />של מגזין Living</td></tr></tbody></table><b>יש אנשים שמצליחים לשמור על אופטימיות, גם לאחר סדרת הפסדים פומבית ומשפילה.</b> <b>מתוכם, קבוצה קטנה אף מגדילה צעד ומתרחקת מהמולת הגידופים לטריטוריה בלעדית משל עצמה. מתוך מקום זה, היא מרימה את ראשה וכמו אוגרת כוחות כדי לתת את הנוקאאוט האחרון - ואת ההוכחה שהניצחון שלה היה רק עניין של זמן.</b> למעשה, זה כמו לשבת עם נעלי בית ולסרוג סוודר חמים בזמן שבחוץ משתוללת סופת שלגים סוערת, או כמו לחפש אתר סקי לנופש בזמן שהשרב בתל-אביב נגרר לתוך אמצע חודש נובמבר.<br /><br />מאלגוריה למיטונימיה, אצל <b>מרתה סטיוארט</b> ממתינים להנחתת הגונג כבר תקופה ארוכה. זהו לא סוד שהעתקתה המתוקשרת של תכנית הבוקר של מרתה לערוץ הולמרק לא השיג, אם לומר זאת בלשון המעטה, את התוצאות הרצויות. למעשה, נוכחותה בערוץ זה מוטלת כעת בספק ועתיד יחסיה עמו אינו ברור לאור נתוני רייטינג מבזים וביקוש נמוך מהצפוי, שאינו עולה בקנה אחד עם רצועת השידור הארוכה שדרשה. הרצועה, שבתחילה אמורה היתה להמשך כ-10 שעות של שידורים חיים ומוקלטים קוצצה ועדיין נמצאת בתקופת נסיון. התקשורת בארה"ב מיהרה לסכם את מערכת היחסים החדשה של מרתה עם הולמרק בסופרלטיבים של כישלון ואכזבה. אם לא די בכך, נחשפו באוקטובר נתוניו הכספיים של תאגיד התקשורת בבעלותה של מרתה, MSLO, המרכז בתוכו את פעילותה התקשורתית, הטלויזיונית, המקוונת, המודפסת והקמעונאית. על רקע נתונים שכולם הפסד כלכלי ומגמת ירידה בביקושים למוצריה, לצפייה בתכניותיה ולפרסומות - ניתן היה לצפות למיתון מסויים בגישתה של החברה ול"היערכות מחדש", כפי שקוראים לכך אצלנו.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGIWutd1mI/AAAAAAAAANk/0oExDH-mOgo/s1600/MSL-1.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGIWutd1mI/AAAAAAAAANk/0oExDH-mOgo/s320/MSL-1.jpg" width="240" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כך ייראו כולם?</b><br />גליון Living הדיגיטלי הראשון שהושק השבוע</td></tr></tbody></table><b>אלא שמסתמן כעת שהדלתות במשרדיה של סטיוארט לא היו נעולות בשבועות האחרונים לחינם. </b>בחודש דצמבר תציין מרתה 20 שנה להוצאתו של גליון המגזין הראשון שלה, <b>Living. </b>בסינכרון לא-מקרי לאוירת חג המולד אשר עוטפת עם אבקה נוצצת את חגיגות יום ההולדת הזה, החליטה בעלת הבית לשלוף מהכובע שפן שעליו היא רומזת כבר כמה שנים. באינספור מסיבות עיתונאים וכנסי תקשורת הצהירה מרתה שהיא רואה את עתיד התקשורת בפורמט הדיגיטלי וכי למרות שהיא פונה אל קהל שהוא ברובו מסורתי ושמרני, ערוצי התקשורת שבהם היא מעוניינת לפנות אליו הם החדשניים, האינטואיטיביים והנוחים ביותר. בשנה האחרונה הוחלפו בכל צילומי הסגנון שהשיקה מרתה אביזרי ה-Kindle של אמאזון שאותו פרסמה קודם לכן במכשירי iPad נחשקים, בעקבות הסכם שיתוף פעולה בין MSLO ל-Apple. השבוע, לאחר הודעות מוקדמות לעיתונות ומהדורת פיילוט מקוצרת, השיקה מרתה סטיוארט את הגליון הדיגיטלי הראשון של המגזין, בפורמט המיועד לצפייה באמצעות מכשיר ה-iPad. מעבר להתקוממותם של רבים בארה"ב על כך שהמגזין יהיה נגיש בפועל רק ללקוחות חברת Apple, מדובר בצעד חסר תקדים המשמיע קולות של יריית מלחמה.<br /><br />דפדוף זריז בגליון הראשון מבהיר לכל בר דעת שמדובר במוצר מדהים אשר מקדים את זמנו - לטובה. שער הגליון, הנראה במבט ראשון כצילום סטטי של עלי כותרתו של ורד, מפתיע כאשר הוא מתגלה כסרטון דינמי של פרח אשר נפתח באיטיות לאחר שצולם במשך 10 שעות. הכותרת המחוכמת היא Boundless Beauty, והמראה מפתה להכנס פנימה ולהתרשם מעמודי הגליון שאכן כל אחד מהם יפה מקודמו בכל המובנים. קטעי טקסט משולבים בקטעי וידאו; צילומי סטילז מתגלים כסדרה המאפשרת התבוננות על מאפה פילו במצב סגור או פתוח; צילומי נוף הופכים פנורמות רחבות במיוחד ששום פורמט מודפס אינו יכול לאפשרן; מפרסמים זוכים לקטעי וידאו אמיתיים המאפשרים לשלב אינטגרטיבית תמונה, מלל, מוסיקה ואוירה. לרגע אחד לא ברור כיצד כל זה לא היה קיים קודם לכן: אולי בטלויזיה? אולי באינטרנט? אולי בטלפון הנייד? כל אלו כנראה קטנים מדי על עולם התוכן העצום של מרתה. קל להסיק במהרה שכך ייראה בתוך שנים ספורות כל עולם העיתונות המגזינית, ובהמשך גם החדשותית והמקומית.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGK3XreoWI/AAAAAAAAANo/NE5KBSXdmp8/s1600/martha-stewart-cookies.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="150" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGK3XreoWI/AAAAAAAAANo/NE5KBSXdmp8/s200/martha-stewart-cookies.jpg" width="200" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>ד"ש לרות סירקיס</b><br />סטנדרט חדש לשימוש בספרי בישול במטבח</td></tr></tbody></table>בשבוע הראשון להשקתו של הגליון הדיגיטלי הוא זכה לחשיפת שיא ודילג לראש מצעד הורדות האפליקציות של ה-iPad. על מנת לתגבר את ההד הציבורי של ביצת הזהב החדשה, ליווה זאת צוות העורכים של מרתה באפליקציית משנה, שולית לכאורה. <b>Martha Stewart Makes Cookies</b> הוא למעשה ספר בישול קטן אשר מדריך באופן אינטרקטיבי את תהליך הכנתן של עוגיות חג המולד המפורסמות שלה. היות שמרתה מוכשרת ביותר מאשר תחום אחד, מובן מאליו שאפליקציית העוגיות היא רמז עבה לכך שספרותו העתידית של בית הוצאתה לאור עומדת לעבור שינוי מסיבי גם בדרך הפצתה וגם באופן שבו אנו רגילים לתפקד במטבח, עם ספר הבישול של פעם. אין הסבר אחר לכך, היות שרק לפני מספר שנים הוציאה מרתה ספר בישול זהה בפורמט מודפס ובו מתכונים כמעט זהים לאותן עוגיות. שוב נראה שמרתה מנסה להכתיב מונח חדש באופן צריכתם של תכנים וגם במודל הכלכלי המאפשר לקבל אותם באופן מיידי ובקלילות.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGOuceu_rI/AAAAAAAAANs/jD-ZEtYGquE/s1600/IMG2.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" height="320" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TOGOuceu_rI/AAAAAAAAANs/jD-ZEtYGquE/s320/IMG2.jpg" width="235" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כדור שלג ורוד לחג המולד</b><br />מתוך גליון דצמבר, Living</td></tr></tbody></table>את ערכת חג המולד הזו ארזו בקפידה אצבעות זריזות מהמערכת של Living, בגוונים אחידים של שלג לבן המעורבב בסוכר ורוד. גליון דצמבר המודפס והמסורתי, שיגיע לדוכנים בקרוב, הוא כמיטב המסורת רחב מהרגיל - והוא עמוס ברעיונות לחג, במתכונים, ובעיקר בתכנים שיווקיים של מרתה ושל לקוחותיה. לנוכח ההפתעות הרבות שחשפה מרתה בפרק זמן כה קצר, אופיו המסחרי של הגליון הוא מתבקש ואף נסלח. לטובת אפליקציית-דגל חדשנית כזו שווה היה להמתין ולהמתין עוד. האספקט הפחות-נסלח בכדור השלג המפתיע הזה הוא התכנסותה של מרתה לנישות מוגבלות-חשיפה באופן יחסי ומקומיות מדי ברמה הבינלאומית. צופים בינלאומיים לא יוכלו מעתה לקבל את תכנית האירוח של מרתה מאז עברה לטלויזיה האמריקאית בכבלים, וגם צופים מקומיים ייאלצו לשלם עליה בנוסף; המגזין הדיגיטלי נגיש רק לברי-מזל שמכשיר ה-iPad כבר מונח על שולחנם; ואיכשהו נדמה כי התכנים האיכותיים באמת התאדו מנקודות המפגש שבהם ניתן היה לקבל בכל עת וללא תמורה את מה שמרתה מתמחה בו: רעיונות יצירתיים, השראה ופנטזיה על חיים מושלמים באמת. על כל אלו ניאלץ בשלב זה לשלם יותר, או פשוט להגר לעיירה בורגנית בסנט לואיס. ממילא חג המולד הוא לא לגמרי שלנו, את ה-iPad לא ניתן עדיין לרכוש בישראל ומה כבר חסר במגזין 'את'? העיקר האופטימיות.<br /><br />לצפייה בגליון Living הדיגיטלי הראשון <a href="http://www.marthastewart.com/msl-for-ipad" style="color: black;">הקליקו כאן.</a><br /><br /><br /><br /><br />&nbsp; </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7315000579165987735?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-69277062230583920832010-10-25T04:44:00.000-07:002010-10-25T05:04:19.289-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-size: small;"></span><span style="font-size: small;"></span><span style="font-size: small;"></span><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><span style="font-size: small;"></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVvh9qy5lI/AAAAAAAAANU/p1--at3Ruos/s1600/001.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="204" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVvh9qy5lI/AAAAAAAAANU/p1--at3Ruos/s320/001.jpg" width="320" /></a></div><span style="font-size: small;"><b>מלחמה על תהילה היא עניין דומה אצל בני אדם ובבניינים. כשמדובר במנהטן של ראשית המאה ה-20, סיפורי הקמתם של בניינים רבים משקפים זאת היטב. פטרוני העיר, אנשי עסקים ובעלי הון, התכבדו להזמין ללשכתם את אדריכלי הצמרת של התקופה ולהזמין מהם בניינים שינציחו את שמם בקו הרקיע - לתמיד. הקו המנחה נטה להיות אחיד עם וריאציות: גבוה, גדול, בולט ויוצא דופן; לעיתים מקושט, לעיתים מאופק.</b></span><br /><br /><span style="font-size: small;">הפרט הידוע ביותר לגבי <b>פרנק וולוורת'</b> (Woolworth), שלא טמן ידו בצלחת והשתתף בחגיגת הבנייה, הוא שהיה היחיד שהסכים לשלם על כך באופן מלא – ובמזומן. וולוורת' קנה חלקה על שטח בלוק שלם במיקום מרכזי למדי בעיר, בין ברודואיי לפארק פלייס בסמוך למבנה ה-City Hall. הוא ביקש להקים עליו את אחד מגורדי השחקים הגבוהים בעיר לתקופתו, עם 55 קומות המצופות עיטורים ניאו-גותיים מאבן טרה-קוטה אפורה. לאחר 3 שנות בנייתו של הבניין, הוא נחנך בשנת 1913 עם 60 קומות – בגובה כ-242 מ'. ממעמד המגדל הגבוה ביותר במנהטן הוא נהנה במשך למעלה מ-30 שנה. מגדל קרייזלר היה זה שעקף אותו בכ-120 מטרים ססגוניים. כך זה: תהילה היא עניין של זמן.<br />&nbsp;</span><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="320" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVx13SC2RI/AAAAAAAAANc/hmbzMKF8-7E/s320/20081222080026%21Woolworth_Building_1_July_1912_LC-USZ62-100109.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="257" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>תהילת עולם?</b></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVx13SC2RI/AAAAAAAAANc/hmbzMKF8-7E/s1600/20081222080026%21Woolworth_Building_1_July_1912_LC-USZ62-100109.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a></div><span style="font-size: small;">&nbsp;לאדריכל הבניין <b>קאס גילברט</b> שמור מקום של כבוד בהסטוריה הקצרה של האדריכלות האמריקאית. גילברט (1859-1934) היה מחלוצי תכנון גורדי השחקים בארה"ב. הוא תכנן מוסדות, תחנות רכבת ובניינים מרכזיים בכל המדינה, ביניהם – ביהמ"ש העליון, מגדלי גשר ג'ורג' וושינגטון ומוזיאון סנט לואיס. במקרה של בניין וולוורת', גילברט השתמש בבסיס קובייתי גבוה (בן 27 קומות) המייצב את קודקוד המגדל ומאפשר לו להתנשא לגובה. כוונתו היתה להשתמש בעולם הדימויים הכנסייתי של אירופה – בצורת פירמידה קיצונית ובפירים אנכיים הממשיכים מבסיס המבנה ועד קצהו, ללא כל הפרעה. על מנת להעצים את חווית גודלו – הוא הגדיל את קנה המידה של העיטורים המופיעים בחלקו העליון כך שייראו בבירור ממפלס הרחוב ויקנו לבניין תחושה של טיפוס כלפי מעלה.&nbsp;</span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="320" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVwzaPcX2I/AAAAAAAAANY/4U8HZH7IqmQ/s320/07130b.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="251" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>קאס גילברט</b><br />תכנית קומה טיפוסית, Woolworth Building</td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVwzaPcX2I/AAAAAAAAANY/4U8HZH7IqmQ/s1600/07130b.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a></div><span style="font-size: small;">פנינתו הסודית של הבניין היא דווקא בעיצוב חלל הכניסה אליו. מדובר בלובי אשר עיצובו מדגים באופן מובהק מהו הלך המחשבה שאפיין את ראשית תקופת תכנונם של בנייני משרדים. כשם שהמניעים להקמתו של הבניין היו קשורים במראהו החיצוני – כך גם תפקידו של הלובי בתקופה זו כבר התפרש הרבה מעבר לתיפקודו הבסיסי בהובלת מבקרים מן הרחוב למעליות. עד היום, זהו אחד מהחללים היקרים והמפוארים ביותר במנהטן: הכניסה אליו מתבצעת במדורג, באמצעות לובי-משנה. קירותיו הגבוהים מחופים בשיש מיוחד שיובא מיוון, רצפותיו משיש מקומי מוורמונט. המתכננים והמזמינים (כולל האדריכל) הונצחו בציורי קיר ענקיים וצבעוניים החובקים את החלל. תיקרת זכוכית צבעונית הורמה מעל גרם מדרגות אבן ענקיות הנצפות בבירור מהכניסה. וולוורת' הבין שבנוסף לערכו התדמיתי של חלל הכניסה, היה לו גם ערך נדל"ני ובאמצעות עיצובו יכול היה להשכיר חללים בקומות העליונות לשוכרי משנה שקבלת הפנים נעמה להם. שותפיו לשיפוץ חלק זה של המבנה (הבנק הלאומי של ארה"ב) סייעו לו בהשגת המטרה.</span><br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><img border="0" height="240" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVssPjRWMI/AAAAAAAAANQ/i_34l8qLoKY/s320/0242_2_100561_l3.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="320" /></span></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span style="font-size: small;"><b>מעליות מפוארות, תיבות דואר מוזהבות</b><br />The Woolworth Building Lobby</span></td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><span style="font-size: small;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVscd4yOXI/AAAAAAAAANM/SvotODeu-UQ/s1600/pwes_woolworth_lobby.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TMVscd4yOXI/AAAAAAAAANM/SvotODeu-UQ/s320/pwes_woolworth_lobby.jpg" width="256" /></a></span></div><span style="font-size: small;">פרט עיצובי מיוחד שמשך את תשומת לבי מופיע בתיבות הדואר הממוקמות בקומת הלובי. התיבות עשויות ברונזה מוזהבת ומופיעים עליהן עיטורים גותיים עליים-צמחיים המאזכרים את העיטורים המודבקים לחזיתות הבניין החיצוניות, לצד האות W – המזכירה מיהו בעל הבית. עיטורים דומים מופיעים גם על כותרות המעליות; משל לא היתה זו המאה ה-20, משל גינוניו של העושר לא יכלו לקבל ביטוי שיש לו קשר לזמן, למקום או לכרונולוגיה של תולדות העיצוב. מעניין מה היה חושב גילברט אם היה יודע ששנים מעטות לאחר מותו בשנות ה-30, גל של מודרניזם מאופק ו'נקי' היה שוטף את מנהטן. סביר שביטוי כמו "Less is more" היה משעשע את פרנק וולוורת', והוא היה פונה לאדריכל אחר. כך או אחרת – צורתו של הבניין מבחוץ ומבפנים היא מסע בזמן אל מקום שבו קו ישר ומהותי מתוח בין כבוד רב לרכוש רב, לפרטים רבים ולאמביציה אינסופית לגודל ולפאר. ובמחשבה שנייה, מה כבר השתנה?&nbsp; </span><br /><span style="font-size: small;"><br /></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-6927706223058392083?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-48589029099143850102010-10-18T06:47:00.000-07:002010-10-18T06:47:35.531-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TLxPC70vXtI/AAAAAAAAAMw/875wL3q5t3M/s320/spoon58_lowres.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="243" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>כפית מס' 58</b><br /><u><b>MOSCOW</b></u><br />10.2 סמ', נחושת מצופה רדיד זהב<br />באיור צבע אקרילי (שנה לא ידועה)<br />נמצאה בבוקרשט, רומניה<br /><b>מתנת אבי שטיין</b></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TLxPC70vXtI/AAAAAAAAAMw/875wL3q5t3M/s1600/spoon58_lowres.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-4858902909914385010?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-10179287595681350142010-09-27T03:43:00.000-07:002010-09-27T03:43:07.059-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKByjMTWYtI/AAAAAAAAAMc/AYLcu20EmGU/s1600/mies_bigbig.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKByjMTWYtI/AAAAAAAAAMc/AYLcu20EmGU/s1600/mies_bigbig.jpg" /></a></div>אם אתה בניין חדש והגעת לניו יורק במקום ובזמן המתאימים, יש לך סיכוי להפוך בתוך זמן קצר (נגיד, עשור) לאייקון ולמוקד עלייה לרגל. כך היה עם גוגנהיים, כך היה עם אמפייר סטייט בילדינג - וכך גם עם רבים נוספים. בעיר שבה כל בניין הוא Landmark, קשה כבר להבחין בין המיוחד לשאיננו. לכל אחד הזדמנות משלו. עדיין, לא קלה תהיה התחרות עם עבודתו של מיס ואן דה רוהה, ה-Seagram Building. קווים לדמותה של כוכבת המודרניזם המפורסמת מכולן בעיר.<br /><br /><strong>יש אנשים שחולמים להיות יפים, יש&nbsp;כאלו שחולמים להיות מפורסמים. חלק חולמים חלומות גשמיים, וחלק - מופשטים.</strong> עבור <strong>מיס ואן דר-רוהה</strong>, גדול אדריכלי המודרניזם של ראשית המאה ה-20&nbsp;והמוכר ביותר מביניהם, החלום היה עניין פיזי למדי. שאיפת חייו היתה לגלם בבניין רב קומות אחד את מכלול עקרונות תפישתו את האדריכלות ואת מקומה הראוי בעיר. בניין שיוכל להפוך מונומנט בפני עצמו בעיר המודרנית, כך טען, עליו להיות <strong>פשוט בצורתו ופונקציונלי בשימושו ובמבנהו הקונסטרוקטיבי. </strong>במונחים מעשיים אשר כיום נראים לנו קונבנציונליים, כוונתו של מיס היתה למבנה בעל מעטפת מינימליסטית שהיא גם שקופה ומאפשרת להתבונן פנימה לבניין ואולי להבינו טוב יותר. אין צורך בקישוטים, ע"פ מיס. הקונסטרוקציה עושה את העבודה.<br />כזו היא התוצאה, שזמן קצר לאחר הקמתה (1958) הפכה מקור להעתקות אינסופיות בכל העולם. Seagram הוא בסה"כ בניין משרדים בן 38 קומות הפנה לרחבת כניסה, עם עמודים חשופים וקיר מסך מזכוכית כהה. גובהו של הבניין כ-170 מ' בסה"כ, ומעבר<br />לטכנולוגיה החדשה לתקופתו ולחשיבתו המרחבית המיוחדת של מיס, הכל בו הוא אכן עניין של פרופורציה. את הבניין תכנן מיס ביחד עם ידידו המוכר לא פחות, האדריכל האמריקאי <strong>פיליפ ג'ונסון.</strong><br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="400" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKBzqmzRXxI/AAAAAAAAAMg/2REVFH65I5I/s400/mies1.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="311" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>Seagram Building</b><br />קלאסיקה מודרניסטית במיטבה</td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKBzqmzRXxI/AAAAAAAAAMg/2REVFH65I5I/s1600/mies1.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a></div>&nbsp;<strong><br />"גורדי שחקים", </strong>אמר מיס זמן קצר לאחר הקמת הבניין, <strong>"חושפים את דפוסי בנייתם תוך כדי תהליך הבנייה. במשך הבנייה נחשפת עוצמתה של מערכת החזקתו של כל בניין. כאשר הקירות החיצוניים מכסים אותו - נחבאת מערכתו הקונסטרוקטיבית והופכת מערכת פרטים מופשטת, כאוטית ונסתרת. במקום להסתירה יש לגלותה, לפתור בה בעיות ולפתחה בצורות חדשות. נוכל לעשות זאת באמצעות שימוש בזכוכית. חשיפתה של הקונסטרוקציה היא הדרך לעולם עיצובי חדש".</strong><br /><br /><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKBztJYLW3I/AAAAAAAAAMk/ZSU8psxDDb0/s1600/seagramplan.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKBztJYLW3I/AAAAAAAAAMk/ZSU8psxDDb0/s320/seagramplan.jpg" width="242" /></a>הבניין תוכנן כמטה הראשי של חברת הזיקוק הקנדית Seagram, בשיתוף משפחות למברט וברונפמן. המזמינים הסכימו לתת דרור לחזונו של מיס, שלא תכנן בניו יורק אף בניין לפני כן. כוונתו המקורית של מיס היתה להשתמש במערכת תמיכה העשויה כולה ממתכת חשופה. חוקי הבנייה האמריקאיים אינם מאפשרים זאת (מחשש לקריסה בשעת שריפה) ועל כן היה עליו לצפות את עמודי הפלדה בבניין בבטון. מיס, שעבורו חשיפת הקונסטרוקציה היתה שפתו העיצובית של הבניין, לא ויתר על מראית העין המבוקשת <strong>ובחר בדרך של אחיזת עיניים: </strong>הוא השתמש בקורות I מברונזה הממסגרות את לוחות הזכוכית של קיר המסך. בפועל, הן בגדר אלמנט עיצובי בלבד ואין להן משמעות טקטונית כלשהי. יחסית לאלמנט עיצובי משקלן (ועלותן) היה לא קל: 1500 טון. כך נכנס בקלות הבניין לפסגת מצעד הבניינים היקרים ביותר בזמן הקמתו. תרמו לכך גם חיפויי הטרברטין והשיש בהם השתמש מיס בעיצוב הפנים. <br />פרט נוסף המשקף את הסדר המודרניסטי שבו דבק מיס בקנאות נוגע <strong>למערכת ההצללה </strong>של הבניין. מתוך חשש שצלונים אופקיים שיורמו לגבהים שונים בכל משרד יגרמו לחזיתו של הבניין להיראות 'מבולגנת', עיצב מיס צלון מיוחד - שניתן לשלוט בו ב-3 רמות בלבד: סגור לגמרי, פתוח לגמרי או פתוח למחצה. עדיין, בהסטוריה של עולם האדריכלות, ייזכר Seagram בעיקר בזכות האספקט הטקטוני שבו: זהו הבניין הראשון שבו נעשה שימוש <strong>במערכת קונסטרוקטיבית משולבת,</strong> עם 2&nbsp;חומרים שונים: גם פלדה וגם בטון. בתכנית הקומה הטיפוסית נראים בבירור גרעין קונטסטרוקטיבי (המגיע עד לקומה ה-17) ומסביבו עמודי פלדה מצופים (המטפסים עד לקומה האחרונה, מס' 29). הבניין בכללותו מורם מעט מעל הקרקע וכניסותיו הצדדיות מצריכות שינוי מפלסי קל ביחס לרחוב.<br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="207" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKBzuIlHaNI/AAAAAAAAAMo/iKPfAMyYBP8/s320/Seagram_Corner_Detail.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="320" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b><br />חתך דרך פינת הבניין: </b>אחיזת עיניים בקונסטרוקציה לכאורה</td></tr></tbody></table><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKBzuIlHaNI/AAAAAAAAAMo/iKPfAMyYBP8/s1600/Seagram_Corner_Detail.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a>האינטגרציה בין מיקום הבניין במנהטן, נראות חזיתותיו ועיצוב הפנים ממשיכה הלאה בתכנון החללים הציבוריים בתוכו. מסעדת ה-Four Seasons (גם היא בעיצובם של מיס וג'ונסון) נחשבה בעולם הקולינריה למה שהבניין עצמו נחשב בעולם האדריכלות. זו היתה המסעדה הראשונה שהגישה מנות המשתנות בהתאם לעונות השנה, וגם הראשונה שהגישה לאורחיה יין אמריקאי בלבד. עיצובה כמעט שלא השתנה מאז 1959, וכל שנותר הוא לקוות שרוח הזמן שבו בניין ראוי (או מסעדה ראויה) זכה למעמדו מטעמים מנומקים וחדשניים באמת - תשתמר כאותו יין קליפורני משובח.<br /><br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="178" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKB1B6vELiI/AAAAAAAAAMs/UlK0ltATpAs/s320/Four-Seasons-Restaurant-New-York.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="320" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>ללגום כוסית יין מבעבע ולהרימה לזכר הימים הטובים</b>The Four Seasons Restaurant, NY<b><br /></b></td></tr></tbody></table><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TKB1B6vELiI/AAAAAAAAAMs/UlK0ltATpAs/s1600/Four-Seasons-Restaurant-New-York.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"></a></div><br /><div align="center"><strong><u>חובה למבקר המתלמד והותיק במנהטן:</u></strong><strong>The Seagram Building</strong>375 Park Avenue<br />New York, NY<br /><br /><a href="http://www.fourseasonsrestaurant.com/"><span style="color: black;">http://www.fourseasonsrestaurant.com</span></a></div><br /><strong>&nbsp;</strong><strong> </strong><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-1017928759568135014?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-51607115105443078702010-09-15T16:11:00.000-07:002010-09-15T16:16:33.287-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TJD2XpZRJAI/AAAAAAAAAME/stjqW1o6gYM/s1600/martha.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TJD2XpZRJAI/AAAAAAAAAME/stjqW1o6gYM/s320/martha.JPG" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><div style="text-align: right;"><b>הכל נשאר במשפחה.</b> מימין: ג'ניפר קופלמן,</div><div style="text-align: right;">מרתה ואלקסיס סטיוארט (צילום: FLN)</div></td></tr></tbody></table>אומרים שבכל דבר עצוב יש משהו שמח: טיסה שפוספסה היא הזדמנות מצויינת לחופשה ארוכה יותר. עוגה שנשרפה בתנור היא הקדמה לאחת מוצלחת ממנה. ישיבה ממושכת בכלא יכולה בעיני אנשים מסויימים להיראות כסיוט, אך בעיני אחרים - כזמן מושלם לרומם את הקריירה למרומי שחקים. <b>מה שבטוח - קיימים שני דברים שמרתה סטיוארט יודעת טוב יותר מכל אדם אחר: הראשון הוא שהרכבת לעולם אינה מאחרת; והשני הוא שלא משנה באילו נסיבות, הזדמנויות צריך לנצל.</b><br /><br />לכן, בין השאר, מרתה לא סירבה כאשר ערוץ <b>Hallmark</b> האמריקאי פנה אליה לפני כשנה וביקש שתעתיק אליו את תכנית הבוקר הפופולרית שלה, <i><b>The Martha Show.</b></i> מדובר במכירת רשיון לכל דבר. ערוץ הולמארק התמקד עד כה בשידור סרטים טלויזיוניים משמימים וסדרות קלאסיקה מקומיות נוסח "בית קטן בערבה". במציאות התחרותית של ערוצי הטלויזיה בכבלים בארה"ב (הכרוכים בתשלום מיוחד) - להמשיך מגמה זו משמע להתאבד. במסגרת מהלך בידול תדמיתי ועסקי רחב, החליטו קברינטיו לשייט עימו למחוזות מעט אחרים. בשלב ראשון הפכו אותו לערוץ מקומי, המגיש גם תכניות בשידור חי לקהל האמריקאי בלבד. ואילו כעת - מתכוונים בערוץ למקד סביבו קהל נשי-צרכני, ולהציג לו תכנים מתחום הבית, הסגנון והבישול. הפנייה למרתה סטיוארט בהקשר זה ובעיתוי הנוכחי, כשמניותיה ראו ימים יפים יותר מאלו של השנתיים האחרונות, התבקשה מאליה.<br /><br /><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TJFN3eaxKZI/AAAAAAAAAMM/5InQ-N0Fe8Q/s1600/254784-Martha_Stewart_is_on_the_move.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TJFN3eaxKZI/AAAAAAAAAMM/5InQ-N0Fe8Q/s320/254784-Martha_Stewart_is_on_the_move.jpg" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><b>משנה מקום, משנה מזל?</b><br />מרתה סטיוארט עוברת להולמרק (צילום: יח"צ) </td></tr></tbody></table>מאחורי חזות חיצונית מהונדסת ומעוצבת, סיכמה חברתה של סטיוארט, <i><b>Martha Stewart Living Omnimedia</b></i> את&nbsp; 2009 בהפסדים מביכים בשוק ההון, עם רייטינג לא יציב לתכנית הטלויזיה שלה (ששודרה עד כה ב-ABC) ועם ירידה בכמות הביקושים לפרסום בכתבי העת שבבעלותה. על אף שנציגיה תירצו זאת בנסיבות מקלות שונות, כמו סיום חוזה ההתקשרות שלה עם Kmart להפצת מוצריה והמיתון הכולל בשוק האמריקאי, נדמה שסטיוארט נזקקה קשות לגלגל הצלה. עבורה מדובר בהזדמנות פז לקבל עיסקה טובה ולקדם את מכירות המגזינים והספרים שלה, את קו המטבחים החדש ואת וצבעי הקיר שהשיקה לאחרונה ברשת Home Depot,&nbsp; את קולקציות הטקסטיל והכלים שלה ב-Macy's ועוד. מרתה, כידוע, אוהבת הצעות שכאלו.<br /><br /><b>במסגרת עיסקה שנחתמה ל-5 שנים, נתפרה עבורה רצועת שידור ארוכה במיוחד, המתחילה בשעה 10:00 בבוקר ומסתיימת בשעה 18:00 בערב. </b>הרצועה כוללת את תכנית הבוקר שלה (עם שני שידורים חוזרים), את תכניתן ההומוריסטית של יורשת העצר <b>אלקסיס סטיוארט</b> וידידתה השמנמונת <b>ג'ניפר קופלמן,</b> תכנית בישול חדשה בהנחיית <b>לוסינדה סקלה קווין</b> (עורכת הקולינריה המהוללת של סטיוארט), תכנית בישול פשוט יומית בהנחיית מרתה ושידורים חוזרים של תכניות מוקלטות נוספות ממרתפיה השופעים. חשוב להבין שערוץ הולמרק לא לגמרי הימר בחתימת העיסקה ולא בכדי נתן לה זמן מסך של כחצי יום וגם את מרבית הרווחים מזמן הפרסום שיימכר במהלכו. ברקע, נוכחותה של מרתה תואמת את המנטליות הכלכלית הרווחת כיום בשוק האמריקאי. היא פונה לקהלים צעירים יותר מאלו שצפו בערוץ עד היום, ומדברת באמפטיה לקהל שחלקו הגדול נמצא מחוץ לשוק העבודה. מושגיה מתאימים לו והיא מביאה עימה קהל נאמן במסה גדולה וממוקדת תחומי-עניין: יצירה, אסתטיקה בבית ואורח חיים בריא. מעבר לכך שזמן שידור רחב מתורגם לחשיפה רחבה למוצריה הקמעונאיים של סטיוארט, יש הסבורים כי משך הזמן שקיבלה מרתה בערוץ הולמרק הוא למעשה פיילוט, לקראת קבלת תת-ערוץ בלעדי לה, תחת מטריית הולמרק. חשוב לזכור שבניגוד לטלויזיה הציבורית בארה"ב, המשודרת בזמן שונה בכל מקום, הטלויזיה בכבלים משודרת באותו הזמן בכל רחבי המדינה - מה שמקל על מציאת התכנית.<br /><br /><div style="text-align: center;"><object height="340" width="560"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/Y2vk4BeSutE?fs=1&amp;hl=he_IL"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/Y2vk4BeSutE?fs=1&amp;hl=he_IL" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="560" height="340"></embed></object></div><br />בכדי לקדם את פניה של מרתה עם קצת סטייל, מלווה את עליית עונתה החדשה בהולמרק סדרת ראיונות בהנחייתה. תחת הכותרת Martha Stewart Presents, תראיין מרתה ארבע מעצבות אופנה שהן בבחינת "מלבישות לאומיות" באמריקה: <b>דונה קארן, דיאן פון פירסטנברג, טורי בורש וג'ינה ליונס</b> (מעצבת המותג J. Crew). כל ראיון יימשך כשעה וישודר לאחר עריכה בשעות הערב, החל מהשבוע הבא. בראיונות יושם דגש על אישיותן הפרטית של כל אחת מהמעצבות, מתוך כוונה לבסס את מקומה של מרתה כדמות נשית ומרכזית מאוד בהולמרק.<br />&nbsp; <br />על אף שיעורי רייטינג נמוכים מאוד, המסתכמים בירידות של עשרות אחוזי צפייה ביחס למשבצות שידור זהות של תכניות אחרות לפני שנה, בהולמרק שומרים על אופטימיות. לא פלא שהם שמחים על זינוק של 12% במנייתם ביום עליית התכנית. לדעתם, ייקח זמן עד שהצופים יתרגלו לקבל את מרתה במעונה החדש. את דבר צדקתם ימים יגידו. ואנו? בשורה התחתונה נשארנו שוב בארץ, עם ערוץ החיים הטובים. כביכול. נותר לנו לבכות כעת על כך שהולמרק כבר מזמן אינו משודר בישראל, ולשאול את עצמנו: מי ילמד אותנו כעת לתפור? כיצד נדע להכין עוף בגריל ולאפות עוגיות מקרון מתוחכמות?&nbsp; כנראה שניאלץ להסתפק בישראל אהרוני או בקרין גורן. אם בכך יש נחמה, אשמח לדעת מהי.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5160711510544307870?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-35338400432441313342010-09-15T02:29:00.000-07:002010-09-15T02:29:23.305-07:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><img border="0" height="400" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TJCRXXs0tyI/AAAAAAAAAL8/AEWTkXQDqtU/s400/spoon22_lowres.jpg" style="margin-left: auto; margin-right: auto;" width="322" /></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><br /></td></tr></tbody></table><div style="text-align: center;"><span dir="rtl"><b>כפית מס' 22</b></span><br /><i><span dir="rtl">דגם צלב, נשרים וכתר</span></i><br /><span dir="rtl">13 סמ', יציקת כסף</span><br /><span dir="rtl">תוצרת אטליה (שנה לא ידועה)</span><br /><span style="font-size: x-small;"><span dir="rtl">מתוך אוסף פרטי, יפו</span></span><br /><span dir="rtl"></span><br /><span dir="rtl"><b>Spoon No. 22</b></span><br /><i><span dir="rtl">Cross, Eagles and Crown Design</span></i><br /><span dir="rtl">13 cm, Silver Mold</span><br /><span dir="rtl">Made in Italy (Year Unknown)</span></div><div style="text-align: center;"><span style="font-size: x-small;"><span dir="rtl">Private Collection, Jaffa, Israel</span></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-3533840043244131334?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-25547794111311977092010-09-09T02:34:00.000-07:002010-09-09T02:38:07.004-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TIiqiILDW7I/AAAAAAAAALw/xeK0Wfe4nso/s1600/spoon21_lowres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 304px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TIiqiILDW7I/AAAAAAAAALw/xeK0Wfe4nso/s400/spoon21_lowres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5514845247001287602" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: center;font-family:arial;"><span dir="rtl"><span style="font-weight: bold;">כפית מס' 21</span><br /><span style="font-style: italic;">"טיודור",</span> שחזור כפית משפחתית מתקופת שלטון הלורדים<br />הנרי השמיני (1509-1549), לונדון<br />יציקת פיוטר, 18.5 סמ<br /><span style="font-size:85%;">מתנת יהודית בר</span><br /><br /><span style="font-weight: bold; font-style: italic;">Spoon No. 21</span><br /><span style="font-style: italic;">"Tudor",</span> A Reproduction of a Family Spoon from the House of Lords Period, London<br />Henri The 8th (1509-1549)<br />18.5 cm, Pewter Mold<br /><span style="font-size:85%;">Gift of Judith Bar</span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-2554779411131197709?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-50400159411965019682010-09-06T23:49:00.000-07:002010-09-06T23:52:20.717-07:00<div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TIXgpnK-zpI/AAAAAAAAALo/zFtEgLld9Bs/s1600/party_spoon_lowres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 299px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TIXgpnK-zpI/AAAAAAAAALo/zFtEgLld9Bs/s400/party_spoon_lowres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5514060324279340690" border="0" /></a><br /><span style="font-family: arial;" dir="rtl"><span style="font-weight: bold;">כפיות קאפקייק מס' 19, 20</span><br />פלדת אל-חלד ופולימר צבוע<br />14.5 סמ', תוצרת סין<br />מתנת ענבל רז רוטברד<br /><br /><span style="font-weight: bold;">Cupcake Spoons No. 19, 20</span><br />Stainless Steel &amp; Colored Polymer<br />14.5 cm, Made in China<br />Gift of Inbal Raz Rotbard</span></div><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5040015941196501968?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-36885661204581795982010-07-13T10:40:00.000-07:002010-07-14T05:59:43.797-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDymqwTBh9I/AAAAAAAAAKo/0a0MRNHY2Lw/s1600/nir1.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 214px; height: 320px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDymqwTBh9I/AAAAAAAAAKo/0a0MRNHY2Lw/s320/nir1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5493448898934573010" border="0" /></a><!--[if gte mso 9]><xml> <w:worddocument> <w:view>Normal</w:View> <w:zoom>0</w:Zoom> <w:trackmoves/> <w:trackformatting/> <w:punctuationkerning/> <w:validateagainstschemas/> <w:saveifxmlinvalid>false</w:SaveIfXMLInvalid> <w:ignoremixedcontent>false</w:IgnoreMixedContent> <w:alwaysshowplaceholdertext>false</w:AlwaysShowPlaceholderText> <w:donotpromoteqf/> <w:lidthemeother>EN-US</w:LidThemeOther> <w:lidthemeasian>X-NONE</w:LidThemeAsian> <w:lidthemecomplexscript>HE</w:LidThemeComplexScript> <w:compatibility> <w:breakwrappedtables/> <w:snaptogridincell/> <w:wraptextwithpunct/> <w:useasianbreakrules/> <w:dontgrowautofit/> <w:splitpgbreakandparamark/> <w:dontvertaligncellwithsp/> <w:dontbreakconstrainedforcedtables/> <w:dontvertalignintxbx/> <w:word11kerningpairs/> <w:cachedcolbalance/> </w:Compatibility> <w:browserlevel>MicrosoftInternetExplorer4</w:BrowserLevel> <m:mathpr> <m:mathfont val="Cambria Math"> <m:brkbin val="before"> <m:brkbinsub val="&#45;-"> <m:smallfrac val="off"> <m:dispdef/> <m:lmargin val="0"> <m:rmargin val="0"> <m:defjc val="centerGroup"> <m:wrapindent val="1440"> <m:intlim val="subSup"> <m:narylim val="undOvr"> </m:mathPr></w:WordDocument> </xml><![endif]--><!--[if gte mso 9]><xml> <w:latentstyles deflockedstate="false" defunhidewhenused="true" defsemihidden="true" defqformat="false" defpriority="99" latentstylecount="267"> <w:lsdexception locked="false" priority="0" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Normal"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="heading 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 7"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 8"> <w:lsdexception locked="false" priority="9" qformat="true" name="heading 9"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 7"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 8"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" name="toc 9"> <w:lsdexception locked="false" priority="35" qformat="true" name="caption"> <w:lsdexception locked="false" priority="10" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Title"> <w:lsdexception locked="false" priority="1" name="Default Paragraph Font"> <w:lsdexception locked="false" priority="11" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtitle"> <w:lsdexception locked="false" priority="22" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Strong"> <w:lsdexception locked="false" priority="20" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="59" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Table Grid"> <w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Placeholder Text"> <w:lsdexception locked="false" priority="1" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="No Spacing"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" unhidewhenused="false" name="Revision"> <w:lsdexception locked="false" priority="34" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="List Paragraph"> <w:lsdexception locked="false" priority="29" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Quote"> <w:lsdexception locked="false" priority="30" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Quote"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 1"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 2"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 3"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 4"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 5"> <w:lsdexception locked="false" priority="60" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Shading Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="61" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="62" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Light Grid Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="63" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="64" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Shading 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="65" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="66" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium List 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="67" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 1 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="68" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 2 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="69" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Medium Grid 3 Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="70" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Dark List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="71" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Shading Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="72" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful List Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="73" semihidden="false" unhidewhenused="false" name="Colorful Grid Accent 6"> <w:lsdexception locked="false" priority="19" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="21" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Emphasis"> <w:lsdexception locked="false" priority="31" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Subtle Reference"> <w:lsdexception locked="false" priority="32" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Intense Reference"> <w:lsdexception locked="false" priority="33" semihidden="false" unhidewhenused="false" qformat="true" name="Book Title"> <w:lsdexception locked="false" priority="37" name="Bibliography"> <w:lsdexception locked="false" priority="39" qformat="true" name="TOC Heading"> </w:LatentStyles> </xml><![endif]--><style> <!-- /* Font Definitions */ @font-face {font-family:"Cambria Math"; panose-1:2 4 5 3 5 4 6 3 2 4; mso-font-charset:1; mso-generic-font-family:roman; mso-font-format:other; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:0 0 0 0 0 0;} @font-face {font-family:Calibri; panose-1:2 15 5 2 2 2 4 3 2 4; mso-font-charset:0; mso-generic-font-family:swiss; mso-font-pitch:variable; mso-font-signature:-1610611985 1073750139 0 0 159 0;} /* Style Definitions */ p.MsoNormal, li.MsoNormal, div.MsoNormal {mso-style-unhide:no; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; margin-top:0cm; margin-right:0cm; margin-bottom:10.0pt; margin-left:0cm; text-align:right; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; direction:rtl; unicode-bidi:embed; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-fareast-font-family:Calibri; mso-bidi-font-family:Arial;} .MsoChpDefault {mso-style-type:export-only; mso-default-props:yes; font-size:10.0pt; mso-ansi-font-size:10.0pt; mso-bidi-font-size:10.0pt; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-fareast-font-family:Calibri; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-bidi-font-family:Arial;} @page WordSection1 {size:595.3pt 841.9pt; margin:42.55pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin:35.4pt; mso-footer-margin:35.4pt; mso-paper-source:0; mso-gutter-direction:rtl;} div.WordSection1 {page:WordSection</style><span style="font-size:100%;"><o:p></o:p></span> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="font-size:100%;"><span style="font-weight: bold;">את מזג האויר הלוהט של ימים אלו מצננות מעט תערוכות בוגרי מחלקות העיצוב באקדמיות השונות. פתחה את העונה תצוגת בוגרי המגמה לעיצוב אופנה ב'שנקר', והעלתה תהייה: האם אפשרי לארוז באותה הקולקציה יצירתיות, חדשנות, עניין ופוטנציאל מסחרי, בבת אחת?</span><br /><br />קל לבקר את עבודותיהם של סטודנטים במקצועות העיצוב השונים, מתוך נקודת מבט הפכפכה: כזו שפעם אחת מצפה מהם לחדש ולרענן, ופעם אחרת מתלוננת על כך שהם תיאורטיים מדי ובעצם אינם בשלים מספיק להשתלב ב'מציאות'. על רקע מיתון עולמי ורוויה עיצובית כלשהי, הפך הניגוד בין היצירתי לפרקטי לסוגיה פופולרית ולפעמים גם הוכיח עצמו כנכון. מדוע חשוב יותר שסטודנט לארכיטקטורה יסיים את לימודיו כשהוא בשל לעבודה במשרד אדריכלים, מאשר שסטודנט לעיצוב אופנה יציג את יכולותיו באמצעות קולקציה לבישה שאותה תכנן, גזר ואולי גם תפר? האם ארכיטקטורה חשובה יותר מעיצוב אופנה? אם במציאות עסקינן, ייתכן שלא.</span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="RTL"><span style="font-size:100%;"><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDym5IOu6-I/AAAAAAAAAKw/QmWoPrD-v6M/s1600/nir2.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 174px; height: 250px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDym5IOu6-I/AAAAAAAAAKw/QmWoPrD-v6M/s320/nir2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5493449145877195746" border="0" /></a><span style="font-size:100%;">בשל כך אהבתי את תצוגת הבוגרים של 'שנקר', שנראתה לי יותר מאשר בשנים קודמות – מחוברת לקרקע במובן החיובי מאוד. חשוב להדגיש: מעורבותו של סטודנט במתרחש בשוק המסחרי חשובה לא פחות מנטיותיו המהפכניות – מה גם שלא אמורה לבוא על חשבון יצירתיות המחשבה או העשייה שלו. אינני יודע כמה מתוך הקולקציות שעוצבו נתפרו באישון לילה ע"י סטודנט חרוץ, אבל השנה הובן לכל שזה הכין עצמו מראש לביקורת שאינה רק קונספטואלית או אמנותית, אלא גם בהסתכלות אינטרסנטית, כספית, עסקית. ולכן, גישת ה-Ready to wear איננה משקפת גרידיות והביקורת כלפיה (שהושמעה לאחרונה) איננה במקום; היא משקפת בגרות מסויימת שאף באה לידי ביטוי חזותי מוצלח בחלק מהמקרים.<br /><br />המקרה הראשון הוא הקולקציה של <span style="font-weight: bold;">ניר גואטה,</span> "דוקטור הו". גואטה הוא היחיד במחזור זה שהרים את כפפת מחוייטי הגברים המורכבת. יש בי חשד שמזה שנים נוטים סטודנטים להתחמק מביצוע גזרות מחוייטות, בפרט לגברים. במקרה זה הוא אף הגדיל לעשות ותפר את כל חלקיה בעצמו, ואין זה עניין של מה בכך. הקולקציה מורכבת מחליפות גיאומטריות בצבעוניות מינימליסטית עם גווני כחול, טורקיז ולבן, שמקור ההשראה להן בתרשימי אנטומיה האנלוגיים, לתפישתו של ניר, לחפצים יומיומיים המקיפים אותנו.<br /></span></p><span style="font-size:100%;"><o:p></o:p></span> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDynkEqhy1I/AAAAAAAAAK4/AhJ1p00JTf8/s1600/hen.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 348px; height: 264px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDynkEqhy1I/AAAAAAAAAK4/AhJ1p00JTf8/s400/hen.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5493449883654409042" border="0" /></a><span style="font-size:100%;">קולקציה נוספת המתייחסת ליומיומי היא "מירוץ" של <span style="font-weight: bold;">חן ברנס.</span> את הקולקציה הדינמית והנפחית, שנראית כסט התנסויות בטקסטיל מקופל, מקומט, נסגר ונפתח – מתארת חן כאינטרפטציה למעבר מדו לתלת-מימד. הקולקציה קורצת לביגוד קז'ואל מתוך התמקדות בנושא הזמן והזיכרון בהקשרם היומיומי, שם הם נדחקים – לדעתה - לשוליים. לא רק שהנושא שבחרה חן הוא עמוק ומעניין, אלא גם התרגומים הפלסטיים השונים שעיצבה לכדי קולקציה חדשנית ומסקרנת.<br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDyqIKgHenI/AAAAAAAAALI/dvAMVAx-OGg/s1600/anna1.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 356px; height: 197px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDyqIKgHenI/AAAAAAAAALI/dvAMVAx-OGg/s400/anna1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5493452702719900274" border="0" /></a></p><p class="MsoNormal" dir="RTL"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDyqrPOfrqI/AAAAAAAAALQ/OwqsIWcAiO0/s1600/anna2.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 354px; height: 222px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDyqrPOfrqI/AAAAAAAAALQ/OwqsIWcAiO0/s400/anna2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5493453305283587746" border="0" /></a></p><p class="MsoNormal" dir="RTL">נושא פרוזאי פחות מופיע ב"דנדילנד", קולקציה שעיצבה הסטודנטית <span style="font-weight: bold;">אנה וינר. </span>על אף צבעוניותה של הקולקציה, העשויה בדים רכים עם הדפסים פסיכדליים ססגוניים – נושאה רציני למדי. וינר טיפלה בכאוס המתחולל בארון הבגדים הגברי, זה שהפך ראשית 'מטרוסקסואל', ולגירסתה – הפך (או יהפוך) נשי לחלוטין בשלב שלאחר מכן. לצורך כך עשתה וינר שינויים בפרופורציות, החליפה את חומרי הגלם ויצרה קולקציה של ניגודים: צבעונית אך עדינה, משקפת-מציאות אך סוריאליסטית.</p><p class="MsoNormal" dir="RTL"><br /></p><p class="MsoNormal" dir="RTL"><br /><span style="font-size:100%;"><o:p></o:p></span></p> <p class="MsoNormal" dir="RTL"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDyrSJSHckI/AAAAAAAAALY/9hxLEbLVLLw/s1600/12+%28Small%29.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 213px; height: 320px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TDyrSJSHckI/AAAAAAAAALY/9hxLEbLVLLw/s320/12+%28Small%29.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5493453973703062082" border="0" /></a><span style="font-size:100%;"><span style="font-size:100%;">בקולקציה של </span><span style="font-weight: bold;font-size:100%;" >שיר גור,</span><span style="font-size:100%;"> Stop and smell the Roses, אוירת רטרו-רומנטי-נאיבי. מתוך מוטיבציה "להנציח את הרגע" (מילותיה), רקחה שיר סדרת התייחסויות מסוגים שונים לעולם הצומח והפורח: כיווץ, קיפול, אור וצל, אפליקציה ועוד. אם להתייחס לאוירת ה'מציאות' שאפיינה את עבודות הבוגרים, הרי שזוהי דוגמא מצויינת לקולקציה לבישה ומוכנה להגשה. לעומת נושאה האסקפיסטי, מבטאת הקולקציה עולם מושגים ודימויים שרבים מאיתנו, גם אלו שאינם בקיאים בתחום העיצוב או האופנה, להכילם. נתראה בקרוב בקניונים.</span><br /></span></p><p class="MsoNormal" dir="RTL">מילה אחרונה קשורה במעמד התצו<span style="font-family:arial;">גה עצמו ובקטלוג הבוגרים המושקע שהוגש במהלכה. זהו אקט המכבד את הסטודנטים, את צוות ההוראה ואת העבודה שנעשתה. ההתרגשות העוטפת את האירוע בכל שנה</span> מורגשת לטובה. הגיע הזמן שבתי הספר האחרים לעיצוב בישראל יפנימו את חגיגיות המומנטום גם כאשר לא מדובר בסמי-ריאליטי המדמה תצוגת אופנה אמיתית. מן הראוי שגם סטודנטים מתחומים אחרים (אדריכלות לדוגמא) יזכו במעמד פומבי ומרגש המציג את עבודותיהם ומהווה נקודת שיא שמציינת דבר מה. נראה כי הפורמט של תערוכות סוף שנה מעט מיצה עצמו והפך ברירת מחדל משעממת ובלתי אטרקטיבית, ללא יוצאים מן הכלל. אין צורך במעצבי שיער, במאפרים ובצלמי פפראצי בכדי להבדילם במוחצן מכל סוג סטודנטים אחרים. </p><span>- <span style="font-family:arial;">- -</span></span><span style="font-weight: bold;font-family:arial;" ><br />תערוכת הבוגרים של שנקר</span><span style="font-family:arial;"> מוצגת ברח' ז'בוטינסקי 8 בר"ג</span><br /><span style="font-family:arial;">15-30 ביולי, לפרטים: www.shenkar.ac.il</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-3688566120458179598?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-38706927189070931342010-06-14T03:48:00.001-07:002010-06-14T03:50:50.744-07:00<div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TBYJCBvtVpI/AAAAAAAAAKg/qnLYTJyjWnU/s1600/spoon9_lowres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 307px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TBYJCBvtVpI/AAAAAAAAAKg/qnLYTJyjWnU/s400/spoon9_lowres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5482579526803084946" border="0" /></a><span style="font-family: arial; font-weight: bold;">כפית מס' 9</span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center; font-family: arial;">'SIAM'<br />ברונזה ניקל ועץ, 12 סמ'<br />מתנת משפחת סמט<br /><br /><span style="font-weight: bold;">Spoon No. 9</span><br />'SIAM'<br />Bronze Nickel and Wood, 12 cm<br />Gift of Samet Family</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-3870692718907093134?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-7354283988963982512010-06-10T14:21:00.000-07:002010-06-10T14:24:18.663-07:00<div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TBFXje4FQJI/AAAAAAAAAKY/3tANRsEiNOU/s1600/spoon8_lowres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 312px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TBFXje4FQJI/AAAAAAAAAKY/3tANRsEiNOU/s400/spoon8_lowres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5481258488581931154" border="0" /></a><span style="font-weight: bold; font-family: arial;">כפית מס' 8</span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center; font-family: arial;font-family:arial;">פלדת אינוקס, 9.7 סמ'<br />בעיצוב מהדורה מוגבלת לחברת Illy Cafe Italia<br />מתוך אוסף פרטי<br /><br /><span style="font-weight: bold;">Spoon No. 8</span><br />Inox steel, 9.7 cm<br />Limited Edition designed by "Illy Cafe Italia"<br />From a Private Collection</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-735428398896398251?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-47422819044477044352010-06-04T06:16:00.001-07:002010-06-04T06:33:40.570-07:00<div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TAj8-BHvIOI/AAAAAAAAAKQ/n7EO_5_wI-g/s1600/spoon7_lowres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 298px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/TAj8-BHvIOI/AAAAAAAAAKQ/n7EO_5_wI-g/s400/spoon7_lowres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5478907089079181538" border="0" /></a><span style="font-weight: bold; font-family: arial;">כפית מס' 7</span><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: center;"><span style="font-family: arial;">פלדת אל חלד בעיטור ורד, 13 סמ', 1984</span><br /><span style="font-family: arial;">מתוך סט</span> <span style="font-family: arial;">בעיצוב חברת <span style="font-weight: bold;">Rostfrei</span></span><br /><span style="font-family: arial;">(מתוך אוסף משפחתי)</span></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-4742281904447704435?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-42994604273007176012010-05-18T05:47:00.000-07:002010-05-18T05:55:01.021-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S_KMtxP_6_I/AAAAAAAAAKI/xLQGaDMnihY/s1600/spoon6.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 303px; height: 400px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S_KMtxP_6_I/AAAAAAAAAKI/xLQGaDMnihY/s400/spoon6.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5472591215151016946" border="0" /></a><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;"><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;font-family:arial;" >כפית מס' 6</span><br /><span style="font-family:arial;">פלדת אל חלד, 16.5 סמ', 2001</span><br /><span style="font-family:arial;">מתוך סט</span> <span style="font-family: arial; font-style: italic;">Eleven</span><span style="font-family:arial;"> בעיצוב חברת <span style="font-weight: bold;">Bodum</span></span><br /><span style="font-family:arial;">(מתוך אוסף פרטי)</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-4299460427300717601?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-27780723339118957942010-05-15T08:56:00.000-07:002010-05-15T14:40:53.646-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8QW3OPiAI/AAAAAAAAAJo/OUrhGxn9iZc/s1600/expo3.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 320px; height: 240px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8QW3OPiAI/AAAAAAAAAJo/OUrhGxn9iZc/s320/expo3.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5471610057245296642" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;">2010 World Expo היא תערוכת הראווה הבינלאומית הגדולה בעולם, שנפתחה בתחילת החודש בשנגחאי. המדינה המארחת - סין - שברה שוב שיא בארגון האירוע הרחב והיקר ביותר בתולדותיו. נושא האירוע עליו החליטה הוא תכנון אורבני בעיר העכשווית, תחת הסלוגן: <span style="font-style: italic;">Better City - Better Life</span>.</span><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><span style="font-size:100%;"><br />לעומת הסלוגן הוינטג'י, נתוניו הפיזיים של מתחם האקספו מרשימים. המתחם מתפרס על כ-5.5 קמ"ר בהם מאורגנים במיטב המסורת כ-200 פביליונים לאומיים. כל פביליון הוא מבנה זמני בתכנון אדריכל המייצג את מדינתו. מדובר במארז תצוגה חגיגי המוטס למתחם האירוע כדי לשקף את הישגיה ויכולותיה של המדינה. בתוך כך, נוכחותו של פביליון במתחם היא פועל יוצא של מראהו החיצוני, ולכן מדובר למעשה לא רק בתצוגה לאומית - אלא גם בתחרות אדריכלית ועיצובית לכל דבר. כל זאת מתבצע על רקע אסתטי, עתידני ובעיקר רחב ידיים שיצרה סין במיקום פסטורלי במרכז שנגחאי, על גדת נהר ההאנגפו.<br /><br />נתון מפתיע הוא, שמסת המבקרים הגדולה באירוע צפויה בעיקר להגיע מתיירות פנים. כ-90 מליון סינים יבקרו באקספו עד תחילת אוקטובר, מה שהופך אותו לפרוייקט שיצרה ממשלת סין למען תדמיתה העולמית - אך גם למען עצמה. בתוך כך כלול רילוקיישן המוני של מאות-אלפי תושבים לשכונות מגורים חלופיות שנבנו להם בפאתי שנגחאי; הקמת מערכת קלילה של שבעה קווי רכבת תחתית לאיזור המתחם מכל רחבי העיר; סלילת שלוש אוטוסטרדות רב-נתיביות חדשות מסביב למתחם האקספו ועוד כמה בתוכו; חניכת שדה תעופה חדש; שתילת אלפי עצים, מדשאות וערוגות פרחים צבעוניות ברחבי שנגחאי; שיפוץ, קירצוף ומתיחת פנים כללית לחזיתות כל המבנים הסמוכים למתחם; גיוס אינספור מתנדבים צעירים דוברי אנגלית לתפעול העניין - ועוד. תדמית לאומית בסין היא מטרה המקדשת אמצעים רבים, ואיש לא מתבדח על כך.<br /><br /><object width="560" height="340"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/BX_Wsh3MUpk&hl=en_US&fs=1&"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/BX_Wsh3MUpk&hl=en_US&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="560" height="340"></embed></object><br /><br />משעשע לנחש מה תחשוב משפחה סינית שתגיע לבקר באקספו על העולם המשתקף מתוכו. ראשית כל, זהו עולם שבו עיקר הקונפליקט בין מדינות מבוסס על בחירת חומרים לחזית: שוויץ בוחרת ברשת ברזל תלויה, גרמניה בוחרת באלומיניום אפרפר, ספרד מחדשת עם גזרי עצים ממוחזרים ואינדונזיה מפתיעה עם חממת ירק תלויה על גבי קונסטרוקציה אנכית. לא צריך להיות מעצב גדול כדי להבין שהקטע הירוק (או לפחות הדיבור עליו) הוא במרכז העניינים כעת. שנית, זהו עולם שבו סמיכותן המתוזמנת של ישראל, פקיסטן וערב הסעודית אינה בגדר קונפליקט. נהפוך הוא; על רקע עיצובו התמוה של הפביליון הישראלי, נדמה שיש במזרח התיכון כאלו המפרשים טוב מאיתנו את כללי המשחק בתערוכות בינלאומיות ובתוך האופוריה הכללית - אפילו נראים טוב יותר. כך גם סמיכותן של סין, הודו וטיבט או של מדינות הגוש הסובייטי. למי בכלל אכפת מפוליטיקה וממלחמות?<br /><br /></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8RSM7tMQI/AAAAAAAAAJw/oyqi8SVduzg/s1600/expo7.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 271px; height: 203px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8RSM7tMQI/AAAAAAAAAJw/oyqi8SVduzg/s320/expo7.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5471611076685410562" border="0" /></a><span style="font-size:100%;"><span style="font-weight: bold;">גם כאשר התחרות אינה רשמית, יש בה מנצחים. </span>הפביליון הסיני, <span style="font-style: italic;">Oriental Footprint</span>, הוא ללא ספק בעל הבית של האקספו הנוכחי. מיקומו המרכזי ומימדיו העצומים של הפביליון הם אולי בגדר פרוטקציה, אך עיצובו מבחוץ ומבפנים הם הברקה לא קטנה בעצמם. בהתאמה לנושא התכנון האורבני, הפביליון הוא פרפרזה עכשווית למבנה הפגודה הסינית המסורתית. מימדיה נופחו עד שהפכה מבנה רב קומתי הניצב במרכז מתחם עולמי ומשמש לו סמלית ומעשית נקודת ציון, אייקון טהור ובלתי נשכח. בקומותיו השונות של המבנה מוצגים זה לצד זה כל מחוזות סין, על ענפי התעשייה המאפיינים אותם ועל איכויותיהם הנופיות. הצלחתו של הביתן בפשטותו הצורנית, ובכך שהמסר אותו הוא משדר נהיר וחד משמעי אך עם זאת חינני ומעט הומוריסטי. לאור כך, מרכזיותו מוצדקת ולא יפתיע אם גם יישאר שם שנים רבות לאחר פיזור החגיגה.<br /><br /></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8SP-aRmII/AAAAAAAAAJ4/RVTaBBz_AuY/s1600/expo4.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 286px; height: 214px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8SP-aRmII/AAAAAAAAAJ4/RVTaBBz_AuY/s320/expo4.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5471612137938983042" border="0" /></a><span style="font-size:100%;">לא רחוק ממנו היא גולת הכותרת המעוצבת ביותר באקספו, מתנת בריטניה לסין, <span style="font-style: italic;">The Seed Cathedral</span>. זהו המבנה האקסצנטרי, המיוחד והמינימליסטי ביותר בתערוכה, בתכנון האדריכל האנגלי תומאס הת'רוויק. מבנהו הקיפודי עשוי אלפי צינורות דקים החודרים בצפיפות מעטפת פשוטת צורה. בקצהו של כל מוט מקור אור המובל באמצעות סיב אופטי, ובתוכו מוחבאים זרעי צמחים שנאספו ממקומות שונים באנגליה. גמישותם של הצינורות מאפשרת לפביליון כולו להיראות כאילו שהוא מתנועע באיטיות עדינה תוך הקרנת אור צבעוני רך ומתחלף מצידו הפנימי שטוף האור - כלפי חוץ. קתדרלת הזרעים מונחת בתוך טופוגרפיה מלאכותית אך פראית העשויה אבן שחורה שמקיפה אותה. זהו פביליון גאוני מבחינה קונספטואלית ומרהיב בביצועו, ומסקרן יהיה לראות את עקבותיו בעיתונות האדריכלית המצולמת של השנים הקרובות.<br /><br /></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8TDR5jfFI/AAAAAAAAAKA/QbK9UmidzSo/s1600/expo11.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 320px; height: 208px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-8TDR5jfFI/AAAAAAAAAKA/QbK9UmidzSo/s320/expo11.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5471613019343780946" border="0" /></a><span style="font-size:100%;">משמעותי וייחודי לא פחות הוא הפביליון הרוסי, </span><span style="font-size:100%;"><span style="font-style: italic;">Fairyland Palace</span></span><span style="font-size:100%;">. מדובר במבנה מצודה אטום המוקף תריסר מגדלים לבנים עם מערכות קונסטרוקציה עצמאיות. כל אחד מהם נראה כמגזרת נייר עדינה שצורתה חתוכה בהשראת דגמי לבוש עממיים - בלבן, באדום ובזהב. מקור ההשראה לעיצוב הפביליון הוא בסיפורי פנטזיה רוסיים המופיעים כאן בהיקש ספרותי לתדמיתה ולחזיתה של עיר אידאלית. הסיפורים זוכים להתייחסות גם בתכנים המוצגים בחלל הפנים. המקום המכובד שנותן הפביליון לאורנמנטיקה בחזיתות המגדלים - במיוחד בהקשר לנושא האקספו השנה - ראוי להערכה רבה. מראהו הכללי נקי ומאופק וחזותו מונומנטלית. לרגע אחד מתקבל הרושם שלא ברור אם מדובר בפרוייקט עצמו או בהדמייתו. חשיבותו של הבניין האמיתי, של ביצועו הפיזי באופן מוצלח ובהתאמה לרעיון המופשט ולאמביציות הלאומיות שמאחוריו - מקבלות משנה תוקף במקרה זה. בעולם האמיתי, אין זה עניין של מה בכך.<br /><br />תערוכת האקספו הבאה תתקיים בשנת 2012 ביאוסו (קוריאה) ולאחריה, בשנת 2014 - במילנו.<span style="font-weight: bold;"><br /></span><span style="font-weight: bold;">לביקור באתר הרשמי של אקספו 2010: http://en.expo2010.cn</span><span style="font-weight: bold;"><br /></span></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-2778072333911895794?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-73417373372044605402010-05-06T02:48:00.000-07:002010-05-08T03:00:26.709-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-U1Ar5Sn0I/AAAAAAAAAJg/ivl1EDkkxwg/s1600/spoon5.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 307px; height: 400px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S-U1Ar5Sn0I/AAAAAAAAAJg/ivl1EDkkxwg/s400/spoon5.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5468835608410627906" border="0" /></a><br /><div style="text-align: center;"><span style="font-weight: bold;font-family:arial;" >כפית מס' 5</span><br /><span style="font-family:arial;">פלדת אל חלד, 9.5 סמ', 2005</span><br /><span style="font-family:arial;">מתוך סט <span style="font-style: italic;">"Express"</span> בעיצוב צמד האדריכלים האיטלקי <span style="font-weight: bold;">Doriana &amp; Massimiliano Fuksas</span></span><br /><span style="font-family:arial;">עבור חברת <span style="font-weight: bold;">Alessi</span></span><br /><span style="font-family:arial;">(מתוך אוסף פרטי)</span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7341737337204460540?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-83362786504562293182010-04-15T08:53:00.000-07:002010-05-06T02:48:45.461-07:00<div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S8c2wQF7r-I/AAAAAAAAAJU/nsQ30EgEHIE/s1600/spoon4_lowres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 303px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S8c2wQF7r-I/AAAAAAAAAJU/nsQ30EgEHIE/s400/spoon4_lowres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5460393275791486946" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;font-family:arial;" >כפית מס' 4</span><br /><span style="font-family:arial;">פלדת אל חלד, 9.5 סמ', 1981</span><br /><span style="font-family:arial;">מתוך קולקציה בעיצוב חברת Rolex</span><br /><span style="font-family:arial;">(מתוך אוסף פרטי)</span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: right;"><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-8336278650456229318?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-54474092305350365322010-04-13T06:21:00.000-07:002010-04-13T06:47:25.482-07:00<div style="text-align: right;"><span style="font-family:arial;"><span style="font-weight: bold;">ביני לבין אחת מחברותיי הטובות, לא חשוב מי, יש הסכם.</span> ביום סגרירי שבו אני זקוק להתייעצות חשובה - אני פונה אליה לשיחה; ביום חגיגי, שבו היא נותנת למישהו מתנה חשובה, היא מתייצבת אצלי. עם שקיות וציפייה גדולה שאספק את הסחורה - לא כדי להתלבט כמו בשביל לארוז. היא יודעת שיש לה גישה בלעדית למגירות סודיות עם ניירות אריזה ססגוניים, סרטי הדבקה מעוצבים ואיגרות מיוחדות - שלא מוצאים בכל יום ושלא נותנים לכל אחד. פטיש זה פטיש ואחרי הכל - כולנו אנשים של טקסים קטנים ביומיום.</span><br /><br /><span style="font-family:arial;">והריטואל נמשך. את הסרטון הבא קיבלתי במייל השבוע ונותרתי פעור פה עד כעוס. ישנן מצגות שמגיעות אליי ומתוייקות באדישות בפח, וישנן כאלו שאני מוכרח לצפות בהן לפחות 5 פעמים. עד שאני מבין עד הסוף. האחת הזו, הבנתי לאחר צפייה חוזרת, עומדת להכניס אותי בקרוב לצרות צרורות.</span><br /></div><br /><div style="text-align: center;"><br /><object width="480" height="385"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/I_x9PWr9NrQ&amp;hl=en_US&amp;fs=1&amp;"><param name="allowFullScreen" value="true"><param name="allowscriptaccess" value="always"><embed src="http://www.youtube.com/v/I_x9PWr9NrQ&amp;hl=en_US&amp;fs=1&amp;" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-5447409230535036532?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-19268856803183215552010-04-08T01:32:00.001-07:002010-04-15T08:53:45.298-07:00<div style="text-align: center; font-family: arial;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S72VOA3O3AI/AAAAAAAAAJM/Qx08n3bP5Y0/s1600/Spoon3_Highres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 314px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S72VOA3O3AI/AAAAAAAAAJM/Qx08n3bP5Y0/s400/Spoon3_Highres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5457682391425276930" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;">כפית מס' 3</span><br />פלדת אל חלד בגימור מט, 10.5 סמ'<br />מתוך קולקציית כלי הגשה לטיסות חברת "אל-על"<br />(מתוך אוסף פרטי)<br /></div><br /><div style="text-align: center; font-family: arial;"><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-1926885680318321555?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-77064204742881826792010-04-04T00:29:00.001-07:002010-04-04T00:45:54.637-07:00<div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7hDX99RzNI/AAAAAAAAAJE/nM208fIwOjo/s1600/Spoon2_Highres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 308px; height: 400px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7hDX99RzNI/AAAAAAAAAJE/nM208fIwOjo/s400/Spoon2_Highres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5456185027606990034" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;font-family:arial;" >כפית מס' 2</span><br /></div><div dir="rtl" style="text-align: center;"><span style="font-family:arial;">פלדת אל חלד, 10.6 סמ', 2006</span><br /><span style="font-family:arial;">בעיצוב זוג האדריכלים היפניים קאזויו סג'ימה וראיו נישיזאווה</span> <span style="font-family:arial;">- SANAA</span><br /><span style="font-family:arial;">עבור Alessi, אטליה</span><br /><span style="font-family:arial;">(מתוך אוסף פרטי)</span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7706420474288182679?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-39295449001725411362010-04-02T08:26:00.000-07:002010-04-02T08:30:25.555-07:00<div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7YM-XYkYhI/AAAAAAAAAIw/JX87_wkHYMA/s1600/Spoon1_Highres.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 307px; height: 400px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7YM-XYkYhI/AAAAAAAAAIw/JX87_wkHYMA/s400/Spoon1_Highres.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455562264174420498" border="0" /></a><span style="font-weight: bold; font-family: lucida grande;">כפית מס' 1</span><br /><span style="font-family: arial;">פליז מצופה רדיד זהב</span><br /><span style="font-family: arial;">עם ציור בעבודת יד של מונומנטים במוסקבה</span><br /><span style="font-family: arial;">(מתוך אוסף משפחתי)</span><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-3929544900172541136?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-804398795327052992010-04-02T05:16:00.000-07:002010-04-03T03:06:45.127-07:00<a style="font-family: arial;" onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XiETNfVdI/AAAAAAAAAII/7yWJGDt357s/s1600/Bread_Book_Cover.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 203px; height: 320px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XiETNfVdI/AAAAAAAAAII/7yWJGDt357s/s320/Bread_Book_Cover.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455515087133431250" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;font-family:arial;" ><br />"על יחסים. לחות. בחישה. טמפרטורה. לישה. על ציפייה. על ריח של לחם נישא בחלל הבית. ועל פרוסה אחת. עם חמאה וריבה". באלו המילים נפתח "לחם בבית", לכאורה מדריך ביתי לאפיית לחם.</span><br /><div dir="rtl" style="text-align: right;font-family:arial;"><br />בספר נתקלתי לראשונה בחנות ספרים תל אביבית ומיד ידעתי שיש בו הרבה מן האהוב עליי: צילומי השער הקדמי והאחורי עשירים במירקם ובצבע עדין; פורמט הספר המאורך נח לאחיזה, לדפדוף ולשימוש תוך כדי עבודה; ושמו הבסיסי של הספר, המתייחס לשני נושאים מהותיים לטעמי: בית ולחם.<br /><br />גם לאחר שיחתי עם מעצב הספר, <span style="font-weight: bold;">דן אלכסנדר,</span> אני מתלבט על איזה מדף בביתי אניח אותו: האם זהו מדריך בישול, ספר עיצוב, אלבום צילומים או ספר קריאה? הרעיון הראשוני לכתיבתו, כך גיליתי, עלה במהלך מפגש בוקר פריזאי בין אלכסנדר לבין השף יאיר יוספי מ"מאפיית לחמים". הכוונה, לתיאורו, היתה הגשת ספר בעל אופי של מדריך שימושי - שניתן יהיה גם לבלות במחיצתו לאחר סיום הלישה, ההתפחה והאפייה. הדרך משם להקמת הוצאת ספרים (a point books), המשלבת בין בישול, עיצוב ותרבות - היתה קצרה למדי.<br /><br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XiwoFiUpI/AAAAAAAAAIY/L6AOhr_0dec/s1600/bread3.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 295px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XiwoFiUpI/AAAAAAAAAIY/L6AOhr_0dec/s400/bread3.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455515848651461266" border="0" /></a><br /></div>מכלול רכיביו של הספר מצביע מיד על כך שמחשבה רבה הושקעה בו, בכל ההיבטים. צילומי הלחם של <span style="font-weight: bold;">דניאל לילה </span>יצירתיים ומסוגננים ועם זאת מאופקים ומגרים. צבעוניותם אחידה והם מופיעים ברצף, על גבי עמודים שלמים. לצידם איוריו של יזהר כהן, המוסיפים לצילומים תחושה נוסטלגית וכמו מטביעים בעמודי הספר את מלאכת היד ואת מגעו האישי של הכותב. דגש מיוחד ניכר בעימוד ובבחירותיו הטיפוגרפיות של דן אלכסנדר, ולא בכדי רבה חשיבותו של הנושא בספר מסוג זה. פעם אחת זהו מתכון בשלבים ברורים, ופעם אחת תיאור סיפורי מענג - עם שאלות ותשובות, עם איור צנוע לצידו וטיפ קטן למתנסים בפעם הראשונה.<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XijbYJnKI/AAAAAAAAAIQ/paW5Vjy8rk8/s1600/bread2.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 295px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XijbYJnKI/AAAAAAAAAIQ/paW5Vjy8rk8/s400/bread2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455515621901573282" border="0" /></a><br />בימים אלו עובד הסטודיו של דן על ספרי המשך ל"לחם בבית", העוסקים בנושאים אחרים אך בעלי קו דומה שימשיך אותו. עד שאלו יראו אור, להלן מתכון שבחר לתת לקוראי המגזין שצפייה בצילומים אינה משביעה רעבונם - והם אמיצים מספיק בכדי לנסות את הדבר בעצמם:<br /><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7Xj_Ov6JRI/AAAAAAAAAIo/bHQVxP-DTBQ/s1600/weight.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 203px; height: 273px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7Xj_Ov6JRI/AAAAAAAAAIo/bHQVxP-DTBQ/s320/weight.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455517199059526930" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;">כיכר לחם מאורכת - צעד צעד</span><br /><br />1. מניחים כל כדור על שולחן מקומח מעט. לוחצים ומשטחים את כדורי הבצק בעזרת האצבעות כנגד השולחן להוצאת האוויר ולקבלת מלבן שטוח בעובי 3 ס"מ. (אם הבצק נדבק לשולחן בזמן העבודה, מקמחים את משטח העבודה בעדינות). המלבן צריך להיות מונח כשהצלע הקצרה שלו נוטה כלפינו.<br /><br />2. מקפלים את מלבן הבצק לשלוש באופן הבא: בעזרת קצות האצבעות מקפלים את השליש העליון של הבצק כלפי מרכז המלבן.<br /><br />3. מהדקים את החתיכה שקיפלנו בעזרת שורש כף היד.<br /><br />4. מקפלים בעזרת קצות האצבעות את חלק הבצק המקופל כלפי מרכז הבצק השטוח. מהדקים שוב עם שורש כף היד. חוזרים פעם נוספת על תנועת הקיפול וההידוק עד לקבלת גליל. הופכים את הבצק, כך שהתפר שיצרנו יפנה כלפי מטה.<br /><br /><br /><div style="text-align: center;"><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XjDp7L8WI/AAAAAAAAAIg/wjGZPhBkGnY/s1600/bread.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 296px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XjDp7L8WI/AAAAAAAAAIg/wjGZPhBkGnY/s400/bread.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455516175562436962" border="0" /></a><span style="font-weight: bold;">"לחם בבית" | המדריך המלא לאפייה ביתית</span> / אורי שפט<br /></div><div style="text-align: center;">- - -<br /><span style="font-weight: bold;">עריכה והוצאה לאור:</span><br />יאיר יוספי ודן אלכסנדר, a point books<br />www.apointbooks.com<br /><span style="font-weight: bold;">צילום:</span> דניאל לילה<br /><span style="font-weight: bold;">איורים:</span> יזהר כהן<br /><span style="font-weight: bold;">כתיבה: </span>מולי בנטמן<br />www.danalexanderandco.com<br /></div><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-80439879532705299?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-7662528533814981222010-03-28T01:38:00.000-07:002010-04-02T05:35:32.036-07:00<span style="font-family:arial;">עיתונאית עם מבטא צרפתי ומצלמת ריפלקס שוטטה באמצע ינואר ברחובות נווה צדק. היא פגשה בי בזמן שהגיעה לישראל להפקת כתבה מצולמת מטעם כתב העת האירופאי <span style="font-weight: bold;">Marie Claire Maison</span>. המגזין, העוסק בסגנון, בתיירות ובעיצוב, החליט לחשוף לקראת הקיץ את קוראיו לקסמי המזרח התיכון - והנ"ל נשלחה לחפש אטרקציות ויזואליות שיתאימו לרוח הדברים. למרות חשדנותי למיזמים שכאלו - שיתפתי פעולה. מאז ומעולם הלכתי שבי אחר ניחוח גליונות כרומו פרוסים דק, וצרפתיותה כבשה את ליבי. כתבתה הסופית מתפרסמת בגליון אפריל של המגזין, הרואה אור בימים אלו.</span><br /><div style="text-align: center;"><div style="text-align: justify;"><br /><span style="font-family:arial;">לאחר שנחתו החומרים בתיבת המייל שלי לפני כשבועיים, הרהרתי בדבר: מהו המעניין בכתבה מסוג זה, ולמי היא מיועדת? כמות הסופרלטיבים האפשריים מצד קורא סקרן שלא דרך בנתב"ג מעולם - כנראה רבה: תל אביב היא מקום מיוחד ומחוספס, הוא עשוי לחשוב; בת"א קירות מחוספסים ועיצוב עכשווי, תגיד אחרת; תל אביב היא עיר עם אווירה ים תיכונית, והאדריכלות בה היא אכן בינלאומית - יאשרו חלק. ולמה בעצם להתווכח? המשמעותי הוא לא שם התואר שישודך לצילומים באופן הטבעי ביותר, אלא דווקא התחושה החיובית של עצם פרסומם. גאווה ישראלית פרובנציאלית ומיושנת, ועדיין. אין מעניין יותר מלגלות כיצד אתה נראה בעיניהם של זרים. האם אחרי הכל, אתה עדיין יכול להיראות טוב? האם כנגד כל הסיכויים, אתה מעניין בכלל? בהקשר זה, תל אביב נראית בכתבה כמקום פוטוגני שמבלי להתאמץ - מספק את הסחורה. קצת מכל דבר, בתוספת ניחוח פריזאי של פעם. או-לה לה. </span><br /><div style="text-align: center;"><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_zKWTLKbI/AAAAAAAAAGY/C6NkQ5akm1w/s1600/1.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 462px; height: 309px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_zKWTLKbI/AAAAAAAAAGY/C6NkQ5akm1w/s400/1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5453845032879204786" border="0" /></a><br /><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_zrCrM4PI/AAAAAAAAAGg/I7iqWp2689k/s1600/33.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 463px; height: 307px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_zrCrM4PI/AAAAAAAAAGg/I7iqWp2689k/s400/33.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5453845594546954482" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_0C0CISoI/AAAAAAAAAGo/D9LClexOg1g/s1600/44.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 463px; height: 310px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_0C0CISoI/AAAAAAAAAGo/D9LClexOg1g/s400/44.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5453846002933451394" border="0" /></a><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_0qtn66_I/AAAAAAAAAGw/YKxd_YjcAwc/s1600/22.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 462px; height: 308px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S6_0qtn66_I/AAAAAAAAAGw/YKxd_YjcAwc/s400/22.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5453846688407677938" border="0" /></a></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-766252853381498122?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-77805856604719780462010-03-26T03:13:00.000-07:002010-04-02T04:40:53.578-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XXubEtzmI/AAAAAAAAAG4/JgRF2QSfrAY/s1600/springreeting_1.jpg"><img style="display: block; margin: 0px auto 10px; text-align: center; cursor: pointer; width: 400px; height: 329px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S7XXubEtzmI/AAAAAAAAAG4/JgRF2QSfrAY/s400/springreeting_1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5455503716170714722" border="0" /></a><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-7780585660471978046?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-34734236470234311912010-02-26T15:19:00.000-08:002010-03-13T07:33:03.235-08:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S5uLmie9obI/AAAAAAAAAFA/YfL5AK1HgnM/s1600-h/martha_stewart_sewing_bookcvr_xl.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 262px; height: 320px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S5uLmie9obI/AAAAAAAAAFA/YfL5AK1HgnM/s320/martha_stewart_sewing_bookcvr_xl.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5448101668442710450" border="0" /></a><span style="font-family:arial;"><span style="font-weight: bold;">אני מתעורר לבוקר אביבי. פוקח עיניים מתוך מצעים רכים בחדר שטוף אור. בחלון שלפניי אני רואה חוות סוסים וברקע שדות ירוקים וערוגות פורחות. על שידת המגירות שמשמאלי מונח אגרטל זכוכית גדול ובו זר ורדים עם עלי אקליפטוס בשרניים. אני קם ופוסע למטבח על ריצפת עץ כהה ומבריקה. תוך הליכה איטית, אני מביט בגנן הקוטף עגבניות, בכובסת שמעבירה מגבות חמות ובמבשלת המגישה לחם טרי מהתנור. באויר ניחוח עדין של קפה. אני מתיישב, מתבונן סביב ונושם בשלוות נפש. לצידי מקפלת שותפתי לארוחת הבוקר, מרתה, מפית לבנה. נשמע הזוי? כל אחד - והפנטזיה שלו.</span><br /></span><br /><span style="font-family:arial;">בישראל משווים אוטומטית כל אחת שיודעת לתפור ולהקציף ביצים - לבתיה עוזיאל. מזה שנים בתיה היא העבריה החרוצה המיתולוגית: מקפלת ומדביקה, גוזרת ומחליקה, מדברת בשפה צחה ומחייכת בנימוס. עד היום עוד לא נכנס אי</span><span style="font-family:arial;">ש לנעליה, וכל עיסוקה נראה כדבר ארכאי, טרחני ומיותר. לא כך נתפשת <span style="font-weight: bold;">מרתה סטיוארט,</span> האמא של כל עקרת בית עכשווית באמריקה - מניו-אורלינס ועד לשדירה החמישית. בניגוד לבתיה שלנו, מרתה מצליחה לא רק בגיהוץ ובריקמה אלא בכל דבר שהיא עושה. מרתה מבשלת מתכונים מסובכים; מרתה משחקת עם בעלי חיים; מרתה מגננת ומגדלת פירות וירקות; מרתה מתחזקת את ביתה ביד רמה ומומחית לעבודות יד. מרתה היא אשת עסקים מצליחה שגם עושה יוגה וגם גולשת בטוויטר. כל דבר שאני יודע - מרתה יודעת טוב יותר. אם "הכינותי מראש" הוא ביטויה המלוגלג של בתיה, "דבר טוב" ("Good thing") הוא ביטויה השגור ביותר של מרתה. הביטוי הוא החלטי והיא רצינית מאוד לגביו: לפני מס' שנים, היא גם ניסתה לרשום אותו כסימן מסחרי בבעלותה. עומדת מאחוריו כוונה סמכותית; מרתה היא כל מה שיפה, כל מה שטוב, כל מה שהושקעה בפרטיו תשומת לב רבה.<br /><br /></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S5uIyPE6LmI/AAAAAAAAAEo/K-QGCeBrSBo/s1600-h/colicchio-765947.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 312px; height: 220px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S5uIyPE6LmI/AAAAAAAAAEo/K-QGCeBrSBo/s320/colicchio-765947.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5448098570856705634" border="0" /></a><span style="font-family:arial;">רצינותה של מרתה היא התכונה המרכזית ביותר באישיותה. מקורביה מעידים שכשם שהיא יצירתית ואנרגטית - מרתה היא אדם לא-פשוט, חסרת חוש הומור ועניינית מאוד. בתחילת 2009 נפגשנו באולפן הטלויזיה שלה ושוחחנו במשך מספר דקות. היות שהפופולריות שלה במגרש הביתי אינה מוטלת בספק, תהיתי לגבי מקומה בעולם העיצוב המסחרי שמחוץ לארה"ב. שאלתי אותה על הרלוונטיות של עשייתה לקהלים זרים ועל היכרותה עם השוק הישראלי. לא הופתעתי מהזהירות שבה הגיבה ומהתמצאותה במתרחש כאן. מרתה היא מסוג האנשים שמסוגלים להתבטא על סגנון חיים י</span><span style="font-family:arial;">שראלי גם מבלי שביקרה בארץ מעולם. מאז שחרורה מהכלא, שם בילתה כ-6 חודשים בגין עבירות מס, דעת הקהל העולמית חשובה לה יותר מתמיד. הפיכתה לחברה ציבורית הנסחרת בבורסה היתה כרטיס הכניסה שלה לשווקי עיצוב זרים - במזרח הרחוק ובאירופה. תוכן תשובותיה הפתיע: החיים הטובים, לשיטת מרתה, אינם קשורים בגיאוגרפיה. אישיותה כמובילת הדיעה האולטימטיבית לעיצוב הבית - היא גלובלית, גם אם כל התייחסות מטעמה נובעת מתוך ולמען תרבות מסויימת אחת. החיים הטובים באמריקה הם, לפיכך, גם החיים הטובים במזרח התיכון. האם ייתכן שמותג עיצוב הממוקד בדמות אנושית עם ביוגרפיה מקומית מאוד - יהפוך גלובלי?<br /><br /></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S5uJa2USiWI/AAAAAAAAAEw/YNI-PBIEbbk/s1600-h/living1.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 181px; height: 232px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S5uJa2USiWI/AAAAAAAAAEw/YNI-PBIEbbk/s320/living1.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5448099268584966498" border="0" /></a><span style="font-family:arial;">המ</span><span style="font-family:arial;">ציאות מראה שלא. יוזמה ישראלית להפיץ מהדורה עברית למגזין הדגל של מרתה סטיוארט, Living, נכשלה. לא חסרות בארץ עקרות בית המחפשות אתגרים חדשים, וגם לא חובבי עיצוב שיעיינו בצילומי אחוזותיה של מרתה בקונטיקט. כך קרה גם עם יוזמות דומות להפיץ את המגזין בסינית ובפולנית. פשוט נראה שמרתה טעתה בתשובתה, ותרגום סגנון החיים שלה ליבשות שאינן דוברות אנגלית - אינו תמיד אפשרי. אולי לא מתאים לנו להתפנות מהמהדורה המרכזית לטובת קישוט עוגיות מבצק סוכר? </span><span style="font-family:arial;">כנראה, סגנון חיים הוא עניין תרבותי יותר מהמקובל לחשוב. </span><span style="font-family:arial;">יותר מצילומי חללים מעוצבים, יותר ממתכונים מגרים. זוהי לא בשורת איוב אלא דווקא תובנה אופטימית: טוב שקיים לייף-סטייל שניתן לחלום עליו ולקבל ממנו השראה, גם מבלי ליישם אותו במציאות.<span style="font-weight: bold;"> </span><br /><br /></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S40h5X5xvHI/AAAAAAAAAD8/zNcb2p482os/s1600-h/martha.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 180px; height: 249px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S40h5X5xvHI/AAAAAAAAAD8/zNcb2p482os/s320/martha.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5444044794113408114" border="0" /></a><span style="font-family:arial;">בנקודת הזמן הזו, נמשיך כנראה להתבונן בסגנונם של אחרים; נחפש את שלנו ותוך כדי נחקה את שלהם. מה בכל זאת יביא את מרתה סטיוארט לישראל? כנראה שכלום. עם כל הצער שבדבר, יהיה עלינו להמתין לבשורה מקומית מעודכנת. לאחת שתרים את הכפפה, בעברית ובשיא הסטייל. כזו שנוכל גם לעכל אותה וגם לחקות אותה לאורך שנים רבות. דמות שתהיה רצינית כמו מרתה - וישראלית כמו בתיה. עם מרתה נסתפק בביקור נימוסין: ניקח אותה לשוק הפשפשים ולסופשבוע ביערות הכרמל. עבורנו, ארוחת הבוקר עם המלכה האמיתית תישאר חלום מתוק שאם יתגשם, זה יקרה לכל היותר בלובי של מלון דוד המלך בירושלים. </span><span style="font-family:arial;">כאשר זה יקרה - אני בטוח אהיה שם, עם ממחטה ודמעה קטנה של התרגשות. רק שתבוא.<br /><br /><br /><span style="font-weight: bold;">לאתר הבית של מרתה סטיוארט:</span> www.marthastewart.com<br /><br /></span><div style="text-align: left;"><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-3473423647023431191?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3678355786967792386.post-10363853994956523432010-02-19T15:03:00.000-08:002010-04-03T03:08:00.010-07:00<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S38Y4oZoVYI/AAAAAAAAACI/42xGEBZ8iYg/s1600-h/big_brother2.jpg"><img style="margin: 0pt 0pt 10px 10px; float: right; cursor: pointer; width: 172px; height: 241px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S38Y4oZoVYI/AAAAAAAAACI/42xGEBZ8iYg/s320/big_brother2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5440094236083508610" border="0" /></a><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;"><span style="font-weight: bold;">בכל הנוגע לבית האח הגדול, </span><span style="font-weight: bold;">כל אחד הוא אדריכל המבקר את עיצוב הבית; כל אחד הוא מאבחן, פסיכולוג ואנליטיקן המנתח את אישיות הדמויות; כל אחד הוא אסטרטג הקורא טקטיקות ומזהה מערכים, מהלכים ומגמות; כל אחד הוא איש טלויזיה ויודע לחזות את התפתחות העלילה; בישראל ישנה תוספת מיוחדת למכלול, כי כל אחד גם קשור בהפקה, ועל בסיס זה עמדתו ת</span></span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;"><span style="font-weight: bold;font-size:100%;" >קפה וחשובה אף עוד יותר. כולם אחים - כל אחד וגדולתו הוא.<br /></span> - - -<span style="font-weight: bold;font-size:100%;" ><br /></span></span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">ביקורי בבית, שאמור היה להיות הצצה זריזה על הדמויות אחריהן עקבתי בחודשים האחרונים ועל החלל שאותו הן חולקות - הפך במהרה לבילוי ממושך שלא רציתי שיסתיים: הזדחלתי במחילות חשוכות</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;"> והגפתי וילונות שחורים בשתיקה. היית</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">י אורח נרגש אך ממושמע. הבטתי בכל אחד מהדיירים ממרחק 5 ממ' של זכוכית בידודית ואפילו שוחחתי עם האח. קשה להרפות: זה מחליף חולצה, ההיא מבשלת עוף עם ירקות במטבח, זה שוטף כלים וההם מתווכחים בחצר; ההוא הלך לנמנם ועוד אחת מסתובבת בחוסר מעש ובוהה בחלל, כשעל פניה מרוחה הבעת שעמום ועייפות. שום דבר שאי אפשר לראות בערוץ 20; ובכל זאת.<br /><br /></span></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S4cQfScorOI/AAAAAAAAAC4/_x2-qtB9sx4/s1600-h/big.jpg"><img style="float: left; margin: 0pt 10px 10px 0pt; cursor: pointer; width: 246px; height: 162px;" src="http://3.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S4cQfScorOI/AAAAAAAAAC4/_x2-qtB9sx4/s320/big.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442336804414467298" border="0" /></a><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">כמו כולם, גם אני מומחה. רלוונטית ואקטואלית ככל שתהיה דעתי - זהו המקום להשמיעה, ובמרכזה </span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">התנגדותי הנחרצת לעיצוב הפנים, מן המסד ועד הטפחות. זוהי התנגדות נוירולוגית,</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;"> אך גם עיצובית. הטיעון בנאלי ופשוט: משהו בתוכי בטוח ש</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">גם האדם השפוי והרגוע ביותר יימצא את עצמו בבית, על צורתו הנוכחית, בסכנת סחרחורת, אובדן הכרה והת</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">קף אפילפסיה קל - מתישהו בתוך תקופה בת שלושה חודשים. די בכך בכדי להאשים עיצוב מסויים כי פשוט איבד כל פרופורציה והפך מגוחך. מצבם המנטלי של המתמודדים בעונה ה</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">נוכחית הוא עדותי.<br /><br /></span></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S4cPkpEJWfI/AAAAAAAAACw/hbi7s5rLIOY/s1600-h/eldad-09c.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 207px; height: 156px;" src="http://1.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S4cPkpEJWfI/AAAAAAAAACw/hbi7s5rLIOY/s320/eldad-09c.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442335796873484786" border="0" /></a><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">ההסבר הוא גם מקצועי באמת. בהיעדר רפרנס מתקבל </span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">על הדעת לחלל מגורים מסוגו, התמזל מזלו של מעצב הבית ולא ניתן להאשימו שלא ביצע את המלאכה. נדמה לי שלקוח מכובד כמו האח הגדול, לו היה מתדפק על דלתי, היה נשאל כנראה</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;"> שאלות שונות: האם ביתך גדול? האם ביתך ביתי? האם מחמת גודלו של האח, ג</span></span><span style="font-size:100%;"><span style="font-family:arial;">ם רהיטיו גדולים? לא, לא ולא; אך במקום שבו הקרקע נשמטת תחת כל הגיון עיצובי לטובת מטרה אחרת, לא פשוט לגור. חשיפתם המוקצנת של המתמודדים היא כנראה הסיבה לציפייה המיותרת שביתם יעוצב מעל ומעבר, וישקף לעם את הצעקה האחרונה בתחום העיצוב. היכרות קלה עם אופיו הלבונטיני של שוק העיצוב בישראל מתלבשת היטב על יומרות מסוג זה. קל מאוד להבין כיצד הפך בית האח הגדול למלכודת, לא רק עבור הדיירים - אלא גם לקטלוג של חוסר טעם ולסלט חומרים וצבעים. מה חבל שמרבית הצופים חווים את המקום כבית אמיתי ולא כאולפן הקלטות, ולמרבה הצער עוד עשויים לחקותו ולהעתיק קטעים מתוכו לביתם האמיתי. בסופו של דבר, לא ברור אם הדיירים הם אלו שבסכנה -או אולי הקהל שבבית. ואולי סובל האח מעיוורון צבעים? אין מה לעשות. כל בית - והבעיות שלו.<br /><br /></span></span><a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S4cRK1WhotI/AAAAAAAAADA/kDUH7eJOriA/s1600-h/big_brother2.jpg"><img style="float: right; margin: 0pt 0pt 10px 10px; cursor: pointer; width: 205px; height: 157px;" src="http://2.bp.blogspot.com/_4cptHvjoxAY/S4cRK1WhotI/AAAAAAAAADA/kDUH7eJOriA/s320/big_brother2.jpg" alt="" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5442337552518456018" border="0" /></a><span style="font-family:arial;">וברמה אחרת לגמרי; כשמצאתי את עצמי דבוק לזגוגית שמצידה השני עמד באותו הרגע אחד המתמודדים וצחצח שיניים, נפל לי האסימון. אין שום דבר מביך או לא נח בהתבוננות במי שנמצא שם בדיוק לשם כך: יפה או מכוערת, לבוש או לא, מושפל או מנצח. הטאבו של כל אחד מהמתמודדים על האינטימיות של עצמו בוטל בהסכמה, הכל חדל מלהיות אישי. שיקוליהם של המתמודדים אינם מעניינים בכלל, ומניעיו של כל אחד מאיתנו אשר צופה בהם - נותרים חומר להרהור שתוצאותיו ידועות מראש.</span> <span style="font-family:arial;">האם ניתן בכלל לשפוט את בית האח הגדול במונחים עיצוביים אובייקטיביים? -כנראה שלא. ולמרות שלא קורה שם משהו מעניין במיוחד, שהדיירים הם סתם אנשים רגילים, שהאינטרקציה צפויה ושכל מערכות היחסים הן סינתטיות עד כאב - ההתבוננות לכשעצמה עדיין מרתקת. וממכרת, גם אם היא מרוקנת מכל תוכן מהותי: אנושי או עיצובי. ולמרות שאני לא בנאדם של יותר מריאליטי אחד בבת אחת - אני מודה, נפלתי בפח.<br /><br /><span style="font-weight: bold;font-size:85%;" >(צילומים והדמיות מתוך אתר mako.co.il)</span><br /></span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3678355786967792386-1036385399495652343?l=ronnie-elgavish.blogspot.com' alt='' /></div>Ronnie Elgavishnoreply@blogger.com3